אוזן המן. איור - נדב יהל
אוזן המן. איור - נדב יהל
המגזין

אוזני המן

המצאה יהודית, טעות כתיב שהשתרשה או העתקה בוטה מהשכנים הנוצרים? ההסברים למקורן של אוזני ההמן רבים כגרגירי פרג

אם מחפשים בגוגל "למה אוכלים אוזני המן?", נשאבים לתוך מחילת הארנב של פולקלור, של אנקדוטות היסטוריות ושל פרשנות סוערת. כמו בכל הקשור לאוכל, לשאלה "מי הכין את זה קודם?" אין תשובה חד־משמעית, אבל ככל הנראה לא מדובר בפטנט יהודי. ספר בישול אנדלוסי מהמאה ה־13 מתאר כיסון בצק מטוגן, ממולא בפיסטוק ומתובל במי ורדים, שכונה "אדהון" – "אוזניים" בערבית. טוגני הבצק הגיעו גם לקהילה היהודית בספרד, והרב דון יצחק אברבנאל אף העלה את הסברה כי סרטי בצק מטוגנים בשם "אוזניים" הם למעשה המן שניתן לבני ישראל משמים.

על פי חוקר האוכל גיל מרקס, הקשר בין אותן אוזניים מטוגנות להמן הרשע הופיע לראשונה ב־1550, במחזה סאטירי של יהודה ליאון. המחזה הוצג בקרנבל פורים במנטובה שבאיטליה, ובו בלבלה אחת הדמויות במחזה בין המן שקיבלו בני ישראל משמים ובין אכילת אוזניו של המן הרשע.

הדמות של ליאון התייחסה כנראה לאותם סרטי בצק מטוגנים שאליהם התייחס גם דון יצחק אברבנאל, הדומים לפזואלוס שיוצאי ספרד מכינים עד היום, אבל רעיון הנקמה המתוקה בהמן הרשע קסם לקהילות יהודיות אחרות, שיצרו גרסאות מקומיות לאוזני המן: מהפלמייה, שאומץ על ידי יהודי צרפת, ועד גוש־א־פיל – יריעות בצק מטוגן שאוכלים יוצאי איראן. קהילות אחרות הגדילו לעשות ויצרו מאכלים המסמלים את עיניו, את אצבעותיו, את שיערו ואפילו את שיניו של הרשע.

הבשורה הגיעה גם לגרמניה, שם הפכו ה"מהנטאש" – כיסונים ממולאים בפרג – ל"המנטאש" – "כיסוני המן". הקשר בין צורתן המשולשת של העוגיות לאוזן הוא מקרי בהחלט, אבל זה לא הפריע לנו למצוא סיבות חדשות לאכול אותן: עם השנים צצו אגדות על כובעו המשולש של המן ועל כיסיו מלאי השוחד; על איגרות שמרדכי היהודי החביא בתוך מאפים ממולאים; ועל כוחם המשולש של אברהם, יצחק ויעקב, שהכניע את המן ומונצח בעוגייה המשולשת.

המן מפרנקפורט

לפי סיפור אחר, הרבה פחות מוכר, אותו המן הרשע, שאת אוזניו אנחנו אוכלים, הוא בכלל אופה גרמני. וינצנץ פטמילך היה ראש גילדת האופים בפרנקפורט, שראה עצמו "המן החדש". בשנת 1614 הוביל פטמילך את הגילדות המקצועיות בעיר בהתקוממות נגד הקיסר החדש. בין היתר, הוא דרש לצמצם את מספר היהודים בעיר ולהוריד את שיעור הריבית שגבו יהודים בהלוואות כספים. משברב הקיסר, הוביל פטמילך פוגרום ביהודי העיר ואלו נמלטו ממנה. שנתיים אחר כך, ימים ספורים לפני פורים, הורה הקיסר מתיאס להוציא למוות בתלייה את וינצנץ פטמילך – ויש האומרים שלפני נתלה, קצצו את אוזניו. הסיפור תועד בטקסט שזכה לשם "מגילת וינץ" ונחגג בקהילת יהודי פרנקפורט כפורים שני.

ואם נחזור לרגע לשאלה "מי הכין את זה קודם", חוקר הפולקלור ד"ר יום טוב לוינסקי ז"ל טען שהיו אלה הנוצרים: "אזנונית יהודה" או בשמה המדעי Auricularia auricula-judae היא פטריה בעלת דמיון מצמרר לאוזן אנושית, הגדלה על גזעי עצים. לפי המיתוס, אחרי שהסגיר את ישו לשלטונות, תלה עצמו יהודה איש קריות על עץ, והעץ הצמיח פטריות בדמות אוזניו. הפטריות הללו נאכלו, כנראה, בסעודת "יום שישי הטוב" שלפני הפסחא, ובהמשך הוחלפו בעוגיות משולשות ממולאות. "השפעת גומלין הייתה כאן בין מנהגים שלנו ושל הנוצרים", טען ד"ר לוינסקי, "הנוצרים למדו מהיהודים להרעיש בשעת השמעת שמו של יהודה הבוגד, והיהודים למדו מהנוצרים לאכול את אוזניו של המן הרשע".

אז אם נחזור לרגע להתחלה, למה אוכלים אוזני המן בפורים? לא משנה לאיזה מההסברים בוחרים להאמין, בסופו של דבר מדובר בהומור יהודי במיטבו: כשאנחנו הופכים את הרשע למתוק, כשאנחנו נותנים ליריב מפחיד אוזניים משולשות ושיניים מצהיבות, כשאנחנו מגלגלים את הכעסים, את תאוות הנקם ואת החרדות שלנו לשעשוע (ולפחמימה טובה) – הרוח היהודית מנצחת.

מקלאסית ועד טבעונית – מתכונים לאוזני המן

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.