חדר אוכל קיבוצי. איור: נדב יהל
חדר אוכל קיבוצי. איור: נדב יהל
המגזין

מה יש במקום?

מטבע לשון שנולד בימי חדר האוכל הקיבוצי

שאלה זו (כשהמילה "במקום" נהגית במלעיל) הפכה למטבע לשון בקיבוצים בימי חדר האוכל העליזים, כשכל חברי הקיבוץ אכלו תפריט אחיד (באדיבות תורני המטבח היומיים – שהיכולת הבישולית של חלקם הייתה מוטלת בספק פינת לא קיימת).

את האחידות הקולינרית חירבו חברות וחברים צמחונים, וגם בעלי קיבה רגישה או סתם בררנים, שבעבורם הוכנו מנות חלופיות  – לרוב פשטידה או קציצת ירק כלשהי. הדרישה לקבל מנת "במקום" נהפכה לדרכם של חלק מהחברים לגוון את התפריט, אך גם מיצבה את המבקשים כנודניקים מפונקים.  

בחלק מהקיבוצים כונה התפריט החלופי בשם החיבה "תפריט בימי". זהו גם מקור שמו של הכלב בימי, העומד במרכז ספרה של מרים ילן-שטקליס הנושא את אותו שם.

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.