סדר ט"ו בשבט. איור: נדב יהל
סדר ט"ו בשבט. איור: נדב יהל
המגזין

סדר ט"ו בשבט

4 כוסות יין, 30(!) מיני פירות ואגוזים והמון סמליות קבלית - מה הסיפור של סדר ט"ו בשבט?

רובנו מתייחסים לט"ו בשבט כנקודה קטנטנה על לוח השנה, עוד יום שהילדים מסמנים עליו X בדרך לפורים. מעטים חוגגים את סדר ט"ו בשבט – לכל היותר, מקבלים עציץ מהמשרד (או מארז פירות יבשים שוודאי יזרק בנקינות פסח), אולי נוסעים לראות שקדיות ובעיקר – מודים לאל ולמערכת החינוך על זה שהילדים לא בחופש. אבל למרות שהוא לא מוזכר בתורה, מדובר בחג מלא משמעותי ללקוח השנה העברי: זוהי תחילתה של השנה החקלאית היהודית, שלפיה מחשבים את גיל העצים. על פי המסורת, אסור לאכול את הפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות לאחר נטיעת העץ, ופירות השנה הרביעית הובא לבית המקדש כמעשר.

ט"ו בשבט נזכר לראשונה בסדר מועד במשנה, אבל עם חורבן בית המקדש והגלות, החג איבד ממשמעותו וכמעט ונעלם. מקובלי צפת, ובראשם רבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש) חידשו את חגיגות ט"ו בשבט בישראל במאה ה־16. הם יצרו "סדר ט"ו בשבט" מלא בברכות ומנהגים, ויצקו אליו תכנים קבליים. כ־200 שנה אחר כך פורסם הספר "חמדת ימים" העוסק במנהגים והלכות על פי הקבלה, וסדר ט"ו בשבט התפשט לקהילות יהודיות ברחבי העולם – מארצות הבלקן, דרך איטליה וצפון אפריקה, ועד ליהדות איראן והמזרח.

מה אוכלים בסדר ט"ו בשבט?

לוריא וחסידיו האמינו שתהליכי הטבע משקפים את ההתפתחות הרוחנית של האדם, ושאכילת פירות מסוימים בסדר מסוים, תוך אמירת הברכות המתאימות, מקרבים את האדם לשלמות רוחנית.
סדר ט"ו בשבט כולל 30 מיני פירות ואגוזים, המסמלים את העולמות הרוחניים השונים לפי תורת הקבלה: מתחילים בשתיית יין לבן המסמל את החורף ואכילת 10 פירות שתוכם אכיל וקליפתם קשה, כמו אגוזים, רימונים ופירות הדר, המסמלים את ההגנה שכדור הארץ מספק לנו ואת המהות המתוקה של האדם.
ממשיכים ביין ורוד (יין לבן בו מוהלים כמה טיפות יין אדום) המסמל את תום החורף, לצידו אוכלים 10 פירות ואגוזים שחלקם החיצוני הרך ובתוכם חרצן קשה, כמו תמרים, משמשים, זיתים, אפרסמונים, אפרסקים או שזיפים. אלו מייצגים את הכוח הרוחני הלא מנוצל הטמון בכולנו.
כוס היין השלישית היא תערובת של יין לבן ויין אדום, שלצידו אוכלים 10 פירות בשלמותם – תאנים, פירות יער, ענבים ועוד – המסמלים את שלמות העולם ומעגל החיים.
הכוס האחרונה היא כוס יין אדום, המסמלת את ניצוץ האלוהים הקיים בכולנו, אותה שותים לבד, ללא אוכל בצידה – כדי לסמל את הדברים הבלתי נראים לנו, אך לא פחות נוכחים, כמו נשימה.

כיוון שט"ו בשבט לא מוזכר בתורה, המנהגים ההלכתיים שלו אינם מחייבים, ולאורך השנים נוספו אליו מנהגים חדשים: יש המקיימים סעודת "אמנים", בהמלכה מתחרים הסועדים ביניהם מי יאמר "אמן" כמה שיותר פעמים, דוברי לאדינו שרים פיוטים כמו KOPLAS DE LAS FRUTAS (פיוט שבח לפירות), מחלקים אשורה לשכנים ושקיות פירות יבשים לילדים, יוצאי הודו מקיימים טקס מלידה ועוד.

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.