מתכוני המימונה של נופר זוהר

אחרי פורים, עוד לפני שמתחילים את ההכנות לפסח, אמא שלי, רבקה, כבר מתחילה את ההכנות למימונה. קודם כל, היא מנקה ומכשירה את כל הבית – פרט למטבח. אחר כך, בשבועיים שלפני החג, כל בנות המשפחה מתגייסות להכין את המתוקים למימונה שמבוססים על קמח, כמו עוגיות רייבה. את העוגיות אורזים בקופסאות ענקיות ועוטפים בניילון נצמד, מחביאים הרחק מהעין – במחסן שבחצר הבית של ההורים – ומוכרים אותן ביחד עם החמץ. אחרי שמכשירים את המטבח, ממשיכים לאפות, והפעם אופים עוגיות לפסח – נשיקות, מרציפן ו־12-10 סוגים של עוגיות בוטנים, שקדים ואגוזים – וכל אלה יוגשו גם במימונה. בבוקר החג עושים הכנות אחרונות – אמא שלי מכינה את הז'בן, ואת הילדים, שכבר לא יכולים לחכות לערב, היא שולחת לקטוף שיבולים בשדות של פורייה ולקשט את השולחן, כדי שנוכל לברך על התבואה של ארץ ישראל.  ראו עוד

לפי אחת הסברות, המילה "מימונה" באה מהמילה "אמונה" – אמונה בגאולה ובשיבה לארץ הקודש. כשאמא שלי הייתה ילדה בקזבלנקה, הכינו במימונה רק מופלטות, לא בצקים אחרים. אבל כשהעולים ממרוקו שהגיעו לארץ, הם הרגישו שסופסוף הגאולה הגיעה, ועכשיו יש להם סיבה באמת טובה לחגוג. משנה לשנה החגיגות הפכו נוצצות יותר, העוגיות הפכו מושקעות יותר, וכמויות האוכל (שהיו גדולות מלכתחילה) הלכו וגדלו. בשלב כלשהו אמא נכנעה והתחלנו להכין גם ספינג', גראוז', שבקייה ועוגיות נוספות הכוללות קמח. כשהורי התחתנו הצטרפו לחגיגות גם המאכלים של סבתא חנה מצד אבא, שהגיעה ממקנס שבמרוקו – כמו רייבה וסיגרים ממולאים בשקדים – ועד היום אמא שלי, שהיא כבר בת 70, מארחת במימונה מאות אנשים, ופורייה כולה מדברת על החגיגות במשך שנה שלמה