אמא שלי, לואיסה בן חמו, נולדה במלייה – עיר אוטונומית של ספרד, הממוקמת במובלעת בחופה הצפוני של יבשת אפריקה, על חצי האי המזדקר ממרוקו אל הים התיכון. בין השנים 1912-1956, בזמן שרוב מרוקו הייתה תחת שליטה צרפתית, ספרד שלטה על שטחים בצפון מרוקו, שנודעו כ"מרוקו הספרדית". עם קבלת עצמאותה של מרוקו ב-1956 ויתרה ספרד על רוב שטחי מרוקו הספרדית, אבל מלייה נותרה אחד השטחים הקטנים היחידים תחת חסות ספרדית. השפה הרשמית במלייה היא ספרדית.
אבא שלי, אליהו בן זקן, נולד בתטואן, שעד 1956 הייתה עיר הבירה של מרוקו הספרדית.
בשנת 1935, כשמלאו לאימי 16 שנים, נפגשו השניים. אבא היה גבר יפה תואר בן 23, והחליט שאימי תהיה אשתו מהרגע שפגש בה. במעמד קשירת המטפחת לעיני הרב כנהוג בימים ההם נשבעו שבועת אירוסין. לאחר שנה נערכה החתונה במלייה והזוג הצעיר קבע את ביתו בתטואן.
בשנים 1936-1939 בהן נמשכה מלחמת האזרחים בספרד, ניכרה השפעת העוני והאבטלה. הארוחות בבית היו מבוססות בעיקר על קטניות ותפוחי אדמה. לבית הספר נשלחו הילדים עם סנדויץ שכלל שתי פרוסות לחם מרוחות בשמן זית ומעל מפוזר סוכר לבן. רק בשבתות היה בשר לחמין ולחם שאמא אפתה. אמא היתה כותשת במכתש ועלי גרגרי חומוס קלויים ובתוספת מים חמים התקבל משקה שחור שדמה לקפה.
הבריחה מבית החולים
בשנת 1955, כשלהורי היו 7 ילדים, נולדנו התאומים – אחי ואני, מוני ומימי. נולדנו פגים בחודש השביעי להריונה של אימי ובקושי רב שרדנו בחיים. אינקובטור לא היה אז…. השכנות ה"נחמדות" אמרו שאחרי שבעה ילדים אמא החלה להוליד בזוגות.
בזמן שהיינו בבית החולים, בבית נותרו 7 ילדים בהשגחתה של אחותי הבכורה, שהייתה בת 14 שנים. אמא החליטה לעשות מעשה ובאישון לילה ברחה מבית החולים בעזרת חברתה הטובה, אסתר פינטו ז"ל, כאשר כל אחת אוחזת בתינוק. בבוקר גילו הרופאים שהיולדת והתאומים אינם. הם הגיעו לביתנו, והוקסמו לראות את התאומים בעריסת תינוק צחורה כשלג, שוכבים זה מול זו ומתחממים מהבל פיהם – "חוכמת "ההישרדות". הרופאים הבינו שאימי מסוגלת לטפל ב-9 ילדים ואפילו בעוד זוג תאומים, התנאי היחידה היה שהיא תגיע לבית החולים בכל שבוע לזריקה לחיזוק התאומים.
בשנת 1956 החליטו ההורים לעלות לארץ הקודש. מעיר הנמל טנג'יר, דרך מיצר גיברלטר, למרסיי שבצרפת. במחנה שהוקם בבסיס הצבאי קונדרנס המתינו במשך 4 חודשים לעליה לארץ ישראל – לחיפה – ומשם לבאר שבע, בה אנחנו גרים עד היום.
אבא ז"ל נפטר בהיותו בן 66 שנים ז"ל. אמא ז"ל נפטרה בהיותה בת 100 שנים ז"ל.
לבקשתה, על המצבה נכתבו לזכרה מילות פרידה בספרדית ונשאו אותה לקבורה נכדיה הבנים.
אמא שלי היקרה, את חסרה לי בכל יום יותר!!!
הקוסקוס המתוק של אמא שלי
הקוסקוס המתוק של אמא שלי הוא מאכל ספרדי שהפך למסורת.
הוא הוגש בחג ראש השנה בו הברכות והמאכלים על טהרת המתוק. זה היה קודש קודשים – התבשיל נאכל בראש השנה בלבד!
אמי למדה לבשל מאמה, ואני (הדור השלישי) הסתכלתי בערגה על הידיים הזריזות שלה כשהכינה את הקוסקוס.
אמא היתה נוסעת לשוק במיוחד לקנות בשר בקר טרי, דלעת טרייה, בצלצלים קטנים ושקדים על קליפתם, אותם קילפה אחד-אחד לאחר השרייתם במים חמים. בכל שנה, בדיוק כמו אימי, אני נוסעת לשוק לקנות שקדים על קליפתם, משרה במים חמים ומקלפת. פתאום, השנה, נוכחתי לדעת שאני הרי יכולה למצוא בכל חנות שנייה בבאר שבע שקדים שלמים קלופים – ובכל זאת, כמו אמא, אני משרה ומקלפת.
בכל שנה הילדים שלי מתפארים בגאווה שהקוסקוס טעים בדיוק כמו של סבתא ובשבילי זו המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל.