המגזין

קצת מהסבתות קצת מהעיתון

חן ויונתן נוה גדלו על אוכל הונגרי, סלובקי ופרסי, אבל פאי הרועים שהפך למתכון הדגל המשפחתי, מתבסס בעיקר על גזיר עיתון ישן

משפחת נוה. צילום: איל כהן
משפחת נוה. צילום: איל כהן

מי אנחנו?

חן וייס נוה
נולדה ב-1983 במושב משמר איילון שליד רמלה שבין מייסדיו היו סבה וסבתה, חברי גרעין ניצולי שואה שעלו ארצה ב-1949 מצ’כוסלבקיה לשעבר. יועצת חינוכית בחטיבת ביניים ולומדת פסיכותרפיה. מילדה בררנית באוכל הפכה לגרגרנית. היחידה במשפחה ששומרת כשרות. חן אינה אוכלת חזיר ושרצים ואינה מערבבת מוצרי חלב ובשר: “אני ממשיכה במסורת מתוך חיבור לשורשים”.

יונתן נוה
נולד ב-1982 בבסיס חיל האוויר בתל נוף שם שירת אביו שירות קבע וגדל בקיבוץ נחשון שליד לטרון. בנערותו השתקעה המשפחה במושב קדרון שליד גדרה. רואה חשבון בהשכלתו ועובד כמנהל כספים בחברת הזנק בתחום הביופארמה. שיחק כדורסל שנים רבות, ובזכות פעילותו הספורטיבית אוכל בריא ובאופן מסודר. את החיבה למטבח ירש מאימו, שולי: “אחרי השירות הצבאי התחלתי לבשל לפי המתכונים שקיבלתי ממנה כמו ספגטי בולונז, היום אני כובש זיתים וגם עושה יין עם אבא”.

חן ויונתן נוה. צילום: איל כהן
תמי יש בבית מישהו שאוכל ומישהו שמבשל; חן ויונתן נוה. צילום: איל כהן

הילדים:

רות (וגם תותי), בת 7, עולה לכיתה ב’. לומדת בבית הספר האזורי שדות איילון שבבית חשמונאי שבו למדה גם אימא חן. רות אוהבת לאכול מכל הבא לפה, במיוחד בשר, ואינה מהססת לטעום – בעיקר, מהצלחות של שכניה לשולחן. כן, המאכל האהוב עליה הוא סטייק. רצוי עשוי לדרגת מדיום.

דן (או דן־דן), בן 5 חצי, עולה לגן חובה במושב. גם אימא חן למדה בגן זה כשהייתה ילדה. דן אוהב כדורגל ולפסל בחימר. מדי בוקר הוא ללול התרנגולות שמאחורי הבית כדי לאסוף את הביצים שהוא אוהב לאכול. במיוחד, ביצה עלומה שאבא יונתן מכין לפי מתכון של "השף העירום”, ג’יימי אוליבר.

יאיר (אירי), בן שנה וארבעה חודשים, פעוט חייכן שרץ ומטפס ללא הפסקה. מדי ערב מקפיד להגיד “לילה טוב” לכלב פנדה וגם לתרנגולות. נהנה לטעום הכל אך אוהב במיוחד קלחי תירס שמעסיקים אותו לשעה ארוכה, לשמחתם של הוריו.

00012

רות בדרכה לטעום קצת מהשזיף של אירי. צילום: איל כהן

היכן הצטלמנו?

"אנחנו מתגוררים במושב משמר איילון, ב'בית הסוכנות' שהיה של סבא וסבתא שלי", מספרת חן. “המטבח הירוק נשאר כפי שהיה – שופצו רק הארונות שצופו בציפוי חדש. אני עוד זוכרת היטב את השבתות במטבח הזה כילדה. אז, אכלנו את ארוחת הצהריים בסבבים כי לא היה מקום לכולם במטבח הקטן. תחילה, בשעה 12:00 בדיוק, התיישב סבא לאכול. רק כשסיים, הגענו הנכדים. סבא נשאר להשקיף בפתח הדלת כדי לוודא שאנחנו אוכלים כמו שצריך. אחר כך, כשסיימנו, תפסו את מקומנו המבוגרים. מים לשתות קיבלנו רק בתום הארוחה”.

הסדר, המשמעת והטעם הטוב נשמרו במטבח הקטן גם בימי החול. "בימי רביעי, באופן קבוע, סבתא הכינה רקוט קרומפלי (Rakott krumpli) – מאפה תפוחי אדמה הונגרי עם ביצים ושמנת חמוצה. לפעמים היו גם אטריות עם קקאו וסוכר (Kakaós tészta) או בוכטה (Bukta) שהן כופתאות שמרים מאודות וממולאות בריבה מהמטבח הסלובקי”, אומרת חן.

המטבח שלנו

גם היום המטבח הקטן שבו הפליאה לבשל סבתא אילקה, סבתה של חן, שוקק חיים. אל מטעמי סלובקיה והונגריה הצטרפו מאכלים חדשים. "תמיד תמצא פה מישהו שמבשל או שאוכל”, אומר בחיוך יונתן. "גדלנו בבתים עם השפעות קולינריות שונות וכך זה נשאר עד היום: אימא של חן, סבתא אתי, גדלה בבית של יוצאי פרס אבל למדה לבשל בזמנו דווקא מחמותה, סבתא אילקה, מרק קניידלעך ורקוט קרומפלי. אימא שלי, סבתא שולי, שהחלה לבשל בגיל מבוגר יחסית כשעזבנו את הקיבוץ, קיבלה מתכונים מהשכנות שהגיעו ארצה, למשל, ממרוקו או מבוכרה. והיום, גם אצלנו בבית, יש 'מעורב ישראלי': סושי, חומוס, פיצה וכמובן – שניצל".

פאי רועים של משפחת נוה. צילום: איל כהן
פאי רועים של משפחת נוה. צילום: איל כהן

מתכון הבית – פשטידת רועים

את המאפה אמנם מכינות גם הסבתות אבל הנוסח של משפחת נוה מתבסס דווקא על מתכון ששמר אבא יונתן מתוך עיתון ישן. לדבריו, זו ארוחה של ממש, ואם נשאר – אפשר לשמור במקרר ולחמם למחרת. "במקור, המאפה הבשרי מכיל חמאה אבל כיוון שחן שומרת כשרות החלפתי את החמאה בשמן זית”, אומר יונתן.

למתכון לחצו כאן

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.