מי אנחנו?
איטה ורדיגר
נולדה במלבורן שבאוסטרליה ב-1982. שפית פרטית שמתמחה במטבח כשר ”מהחווה אל השולחן“. איטה, בת למשפחה חרדית-חסידית, בילתה חלק ניכר מילדותה במטבח. ”מדי יום חזרנו מבית הספר רעבים ומיהרנו להתייצב ליד דלפק המטבח כדי לאכול עגבניות בשלות וגבינת צ‘דר אוסטרלית על קרקרים כשרים מישראל, וכך בילינו. זו הייתה הגרסה שלנו לבר“, היא אומרת. ב-2006 עברה לארה“ב ופתחה מסעדה ומועדון חברים לארוחות ערב. ”כאם חד הורית טרייה – לארבע בנות בגילאי 5 עד 13 – אני נהנית מהחיבור מחדש למשפחה שלי“, היא אומרת.
היכן הצטלמנו?
”כשעברנו לכאן שיפצנו את המטבח והכשרנו אותו: למשל, הוספנו כיור כך שעכשיו יש כיור חלבי וכיור בשרי“, אומרת איטה. ”נכון, מטבח כשר הוא למעשה שני מטבחים באחד: מכל דבר כמעט אתה זקוק לשניים, וזה הופך את החלל לצפוף – אבל אני עדיין אוהבת את המטבח שלי. הוא מלא בחמימות ותמיד היה חלק בלתי נפרד מחיי. במהלך הזמנים הקשים בנישואיי דווקא הקשר עם המטבח עזר לי להחזיק מעמד. המטבח שלי הוא כמו חבר ותיק (או אימא) שתמיד לצדך כך או אחרת“.
כשמזג האוויר יפה והיתושים אינם מציקים מעדיפות איטה והבנות לאכול על אחת משתי המרפסות בביתן בן ה-110 שבשכונת ויקטוריאן פלאטבוש בברוקלין.
המטבח שלנו
”גם היום לאחר שהתאמתי את היהדות שלי לאורח חיי – כשרות זו האמת שלי, ואני מרגישה גם בזכותה שייכת לעם היהודי“, אומרת איטה. דווקא כמי שנהגה להשתתף מדי שנה בטקס הכפרות המסורתי בערב יום הכיפורים היא ראתה איזה טיפול קיבלו התרנגולות ומקפידה מאז להשתמש רק בביצי חופש אורגניות. ”אפילו הפכתי לאימא שמגניבה ירקות למק אנד צ‘יז – אבל, בבקשה, אל תגלו לבנות“.
מתכון הבית- ירקות בשמאלץ:
בבישוליה של איטה שמור מקום של כבוד למטעמים של אמה ושל הסבתות שלה. ”זה האוכל שעליו גדלתי, ולרבים מאיתנו יש קשר מיוחד לאוכל של ילדותנו – במיוחד אם הוא כה טעים כפי שהיה שלי“, אומרת איטה. ”סבתא שלי התמחתה בהכנת אוכל יהודי אשכנזי והשתמשה בהרבה שמאלץ (שומן עוף)“, אומרת איטה. ”לעומת זאת, אימא כבר מבשלת בעיקר ירקות טריים ומשתמשת בתבלינים. ואני? אני משלבת בין כולן כמו במנה הזאת שהמצאתי בזמנו. בשבילי, הירקות הם הכוכבים של המנה הזאת. אבל בדינמיקה משפחתית יש אנשים שונים שאוכלים ביחד מדי ערב, וכל אדם נהנה מאוכל קצת אחרת: אתה יכול לאכול את הנקניקייה, ואני אוכל את הירקות עם השומן שמתחת“.