סופגניות אשל

באוסף העיתונות וכתבי העת של הספרייה הלאומית מצאנו את מה שנראה כמו הגרסה הראשונה לסופגניות האשל. המתכון התחבא בעיתון מעריב היומי מה־1 בדצמבר 1961, במדור של דפנה מור שכותרתו "מה טעם אוכלים סופגניות בחנוכה". המדור כלל מכתבים מקוראות ונראה כי הן נענו לבקשת העורכת לחלוק איתה את מסורות החנוכה שלהן.

המדור נפתח עם המכתב של מינה הניס מירושלים, שמספרת על נסיונותיה לאתר את השורשים של מנהג אכילת הסופגניות בחג בעזרת (בין היתר) שכן מלומד שעיין ב"ספר דיונים עב כרס", יגע וחיפש – אבל לא ממש מצא – והעלה בידו רק ההסבר המופתי הבא:

"פלא! לא מצאתי טעם לעשיית סופגניות בחנוכה. פשוט היהודים רעבתניים הם ולכל חג דוחקים מטעמים מסוג מיוחד. העיקר הנגיסה והלעיסה".

מיד אחרי המכתב של הניס המדור מגיש את מתכוני הקוראות ובלי להתנצל העורכים מתוודים על המיאוס שהם חשים כלפי "הסופגניות הנדושות מבצק שמרים מהן קיבלנו לעשרות" – ואז הם בכל זאת נותנים מתכון – ואחריו מופיע המתכון הקצרצר והנהדר של אסתר מאור מחולון ל"סופגניות בזק" שכוללות כוס וחצי לבן (ככה קראו פה לאשל בסיקסטיז), וניל, קורט מלח, 2 ביצים, 2 כפות סוכר וחבילת קמח תופח.

ב־1965 המתכון לסופגניות הופיע כבר במדורי הבישול בעיתונים הישראליים – והפעם באדיבות אוסם, השם שלהן עבר קצת גלגולים עם השנים – סופגניות מהירות, סופגניות לבן ואז הוא התקבע על סופגניות אשל. בשנות השבעים המתכון הופיע גם בספר הנפלא של נירה שויאר (בעריכת רות סירקיס) עוגות לכל עת והפך לבן בית אצל רבים.

את המדור שלה מסיימת מור בקריאה הבאה: "הבו לנו עוד סיפורים ותירוצים למה טוב ללבב לביבות ולספוג סופגניות, הפיצוי ההולם לא יאחר – ומועדים לשמחה".
אז מועדים לשמחה גם לכן/ם ואנחנו מצטרפים לקריאה: לחצו כאן, העלו לאתר את כל סיפורי ומתכוני החנוכה המשפחתיים שלכם והם ישמרו לדורות הבאים.

סופגניות אשל

סופגניות קלאסיות, לביבות, צ'ורוס – מתכוני חנוכה מכל העדות, הטעמים והצורות.