מי אנחנו?
אסתר בודרוגי (Eszter Bodrogi)
נולדה ב-1974 בבודפשט. עיתונאית, מחברת ספרי בישול – שניים מהם על אודות המטבח היהודי – ועורכת סדנאות בישול, בעיקר לילדים. כשנולד דוד, בנה הבכור, החלה אסתר לבשל בבית ולשתף מחוויותיה בבלוג אוכל יהודי שהיה להצלחה גדולה בהונגריה. ”לרבים כאן אין מושג מהי יהדות, ואני נהנית לארח אצלנו בערב שבת חברים ומכרים ולספר להם דרך האוכל על המסורת שלנו“, אומרת אסתר.
גאבור הגדוש (Gábor Hegedűs)
נולד ב-1974 בבודפשט. איש מחשבים בעיסוקו. גאבור, שגדל בבית שלא דיברו בו כלל על יהדות, נחשף לראשונה אליה ואל המטבח היהודי רק לפני 22 שנה, כשהכיר את אסתר – אז, מנהלת המזנון במקום עבודתו. ”ראיתי שהיא מבשלת מעולה – וזה ’תפס‘ אותי“, הוא אומר בחיוך. גם היום, כ“גרגרן לא קטן וכמבקר האוכל במשפחה“, כפי שהוא מעיד על עצמו, גאבור הוא המעריץ הגדול ביותר של בישוליה של אסתר. במיוחד הוא אוהב את הלצ‘ו – תבשיל הפלפלים ההונגרי – שהיא מכינה לתפארת.
דוד (Dávid)
נולד ב-2004 בבודפשט. תלמיד כיתה י“א בבית הספר ע"ש רון לאודר בעיר. כמו אימו, גם דוד אוהב לבשל וכבר יודע להכין (”אימא לימדה אותי“) לא פחות מ-20 מאכלים. ”הבנות אוהבות את זה“, הוא אומר בחיוך. גם החברים כבר מבקשים שיבשל בשבילם: ”אני אוהב מאוד שקשוקה ומכין סלט שנקרא ’ביצים יהודיות‘ – סלט ביצים קשות ושומן אווז – במקום מיונז“.
זלי (Zali)
נולדה ב-2012 בבודפשט. תלמידת כיתה ג‘ בבית הספר היהודי שבו לומד דוד. זלי, שלה שם שהיה נפוץ בקרב בנות יהודיות בתחילת המאה ה-20 ואז נעלם, אוהבת לאכול אטריות עם גבינה צהובה (Sajtos tészta) ושמנת חמוצה. גם מרק עוף עם כופתאות מצה. כשהיא אינה עוזרת לאמה במטבח, היא מנגנת בגיטרה ואוספת ביער פטריות ביחד עם אחיה.
”הוריי ורבים מבני דורם פה בהונגריה שנולדו לאחר השואה החליטו שאינם יהודים יותר. אבל הם המשיכו לאכול חמין וכופתאות מצה. היהדות הפכה להיות בעיקר האוכל. לרבים כאן אין מושג מהי יהדות, ואני נהנית לארח אצלנו בערב שבת חברים ומכרים ולספר להם דרך האוכל על המסורת שלנו“.
אסתר בודרוגי
היכן הצטלמנו?
בני המשפחה מתגוררים ברובע השמיני בבודפשט, לא הרחק ממרכז העיר. במטבח רחב הידיים ניצבת ספה. ”תמיד רציתי מטבח עם ספה“, אומרת אסתר. ”לפעמים גאבור יושב עליה כשאני מבשלת אך לרוב מאזלי (Mázli), הכלב שלנו, משתרע עליה. זה ביתי מאוד“. את הבוקר פותחים ההורים דווקא במיטה, עם הקפה. את ארוחת הבוקר הם אוכלים מאוחר יותר, לאחר שהילדים יצאו לבית הספר. ”אבל את ארוחת הערב אנחנו סועדים ביחד בפינת האוכל שבסלון כשדוד לרוב אוכל בחדרו“, הם אומרים.
המטבח שלנו
”אצל הוריי במטבח הרדיו תמיד ניגן, והם רקדו לצליליו כשבישלו“, אומרת אסתר. ”גם אני הייתי שם איתם וכך למדתי לבשל“. בביתם מרבים בני המשפחה לאכול מהמטבח היהודי ההונגרי – שילוב בין מתכוניה של אמה של אסתר, בת למשפחה יהודית מבודפשט, לבין המאכלים מבית אביה אשר גדל באזור טוקאי שבצפון-מזרח הונגריה. ”זהו מטבח יהודי מקומי שמתאפיין במאכלים ייחודיים שמכינים רק שם כמו, למשל, אטריות עם גבינה (Túrós csusza)“. אסתר מסבירה: בעוד ההונגרים משתמשים בגלדי שומן לתיבול ולעיטור המנה החלבית, מחליפים אותם שומרי הכשרות מטוקאי בפתיתי חמאה ושמנת חמוצה שמשחימים במחבת. אלה מזכירים בטעמם את המנה המקורית.
”הוריי ורבים מבני דורם פה בהונגריה שנולדו לאחר השואה החליטו שאינם יהודים יותר“, אומרת אסתר. ”אך הם המשיכו לאכול חמין וכופתאות מצה. אנחנו, כמו הוריהם, מזדהים כיהודים אבל היהדות שלנו היא בעיקר האוכל – אנחנו גסטרו-יהודים“.
מתכון הבית – חרמזלי
”את הלביבות האלה אנחנו מטגנים מדי שנה לכבוד חנוכה – ובשומן אווז“, אומרת אסתר. ”עד לפני כ-40 שנה, בהונגריה עוד טיגנו בשומן, והיהודים השתמשו בשמאלץ הוא שומן האווז. אמנם אפשר היה להשיג כאן שמן אך הוא היה יקר מאוד, ואיש לא ’ביזבז‘ אותו לטיגון. אפילו את הסופגניות טיגנו בשומן“.
כיוון שאת חג האורים חוגגים, בלי עין הרע, שמונה ימים למשפחת הגדוש-בודרוגי מבחר של מטוגנים לחג: ”אנחנו מחליפים את תפוחי האדמה בסלק או בדלעת אך אז מטגנים בשמן חמניות“, אומרת אסתר. ”את הלביבות האלה אנחנו מגישים עם גבינת רוקפור, לפעמים עם אגוזים, גבינת עזים רכה, שמנת חמוצה ושום“.
