הטקטיקה של אמי ז"ל הייתה מורכבת משלושה שלבים:
א. מרק שנקרא "צ'ורבה"
ב. כוסות רוח
ג. פיסת צמר גפן טבולה בעראק
כמו כל אם יהודייה, דבר ראשון דואגים לקיבה שתהיה מלאה ורגועה, ואם על הדרך אפשר להרגיע את השיעול או את הנזלת, הרי זה משובח.
חיש קל, העמידה סיר על הכיריים (או פתיליה באותה העת) ובתוכו נתחי עוף, גזר, תפו"א ושמיר, אותם כיסתה במים. לאחר כחצי שעה הוסיפה מעט אורז, מלח והרבה מיץ לימון טרי, שתרם את ויטמין סי הידוע כמחזק מערכת החיסון.
את כוסות הרוח חוויתי על גופי. אמא הייתה מכניסה אותי למיטה, הניחה על רגליי בקבוק גומי "בויוטה" ובו מים חמים, כיסתה אותי בשמיכת צמר כבשים "ימבולה" ומעליה הניחה שמיכת פוך. בזמן שנחתי, אימא היתה מכינה את ה'נשק הסודי' שלה. כף שידיתה מלופפת בצמר גפן נטבלה אחר כבוד בספירט סגלגל. את ידית הכף הטבולה העבירה בהינף יד מעל להבת נר בוערת, ודחפה מיד את האבוקה הקטנה שנוצרה לתוך הכוס, עד שכבתה והוצמדה לגבי. כך עשתה עם כל הכוסות הנותרות. ואז, מעל כוסות הרוח הצמודות לגבי, אמא פרסה את ה'ימבולה'. איני זוכרת כמה זמן שכבתי כשחטוטרת מעטרת את גבי, בכל זאת הייתי חולה, אבל זכורה לי היטב ההקלה שחשתי כששחררה אותי מהדבר הזה.
על פי רוב, תוצאות השלבים הראשונים היו טובות, אבל אם לא, הניחה על בית החזה שלי פיסת צמר גפן טבולה בעראק – "פאנייו די ראקי" שאדיו הפילו עלי תנומה מתוקה ומבריאה.