המגזין

הלביבות הנודדות של משפחת תומר

הקפטיקאס דה פראסה הן לביבות כרישה שהגיעו מיוון לישראל וממנה לסינגפור יחד עם משפחת תומר, שלא חוגגת את פסח בלעדיהן

קרני, אורי, ליבי ושי-לי תומר. צילום: פרנסיס לי
קרני, אורי, ליבי ושי-לי תומר. צילום: פרנסיס לי

מי אנחנו?

קרני תומר
נולדה ב-1975 ברמת גן. מורת דרך, חוקרת אוכל ובעליה של Wok'n'Stroll לסיורי אוכל בסינגפור. את העסק הקימה זמן קצר לאחר שהגיעה לדרום-מזרח אסיה מתוך תשוקה וסקרנות להכרת המטבח המקומי. ”כבר כילדה ישבתי על השיש במטבח של סבתא, הסתכלתי עליה מבשלת וספגתי הכל“, אומרת קרני שהיום מארחת במטבחים אסיאתיים ובמטבח הביתי שלה.

אורי תומר
נולד ב-1975 בקריית טבעון. מהנדס במקצועו ועובד בחברת פינטק. אורי שותף להרפתקאות הקולינריות של קרני ונועז אף יותר: סלט מדוזה בשמן שומשום, למשל – מאכל חתונות פופולרי בסינגפור – הוא אחד האהובים עליו (”ביננו, עדיף לפגוש מדוזה בצלחת מאשר בים“, צוחקת קרני). גם את מנת הנחש-על-האש היה אורי החלוץ לטעום בזמנו בטיול משפחתי בקמבודיה בטרם הצטרפו אליו קרני והילדים.

והילדים:

יותם, נולד ב-2002 ברמת גן. לפני כמה חודשים חזר לישראל והצטרף למכינה תבור שבנוף הגליל לקראת גיוסו לצה“ל. כדי להתגבר על הגעגועים לריחות ולטעמים של סינגפור שעליהם גדל והתחנך מספרים הוריו שהוא כבר מתכנן לערוך לחבריו החדשים בארץ סדנת הכנת באן – לחמניות שמרים אסייתיות מאודות.

ליבי, נולדה ב-2005 ברמת גן. תלמידת כיתה י‘ בבית הספר הבינלאומי Overseas Family School בסינגפור. כשעברה עם הוריה לאי הייתה ליבי בת ארבע וחצי בלבד. כך שאין זה פלא שהיא הכי אוהבת נודלס, אטריות, מכל הסוגים ומכל המינים – במרק או בתוספת רוטב.

שי-לי, נולדה ב-2011 בסינגפור. תלמידת כיתה ד‘ בבית הספר הבינלאומי. שי-לי אינה מפחדת מחריף, וגם לא מדגיגונים ריחניים במיוחד. עם זאת, הוריה אומרים שמדי יום היא אוכלת לפחות שתי קערות סלט ירקות ישראלי קצוץ דק מתובל בהרבה שמן זית, לימון ומלח – כמו שהיא אוהבת.

כיפיתכס דה פראסה של משפחת תומר מסינגפור. צילום: פרנסיס לי
מסלוניקי לישראל וממנה לסינגפור, הלביבות הנודדות של משפחת תומר: קפטיקאס דה פראסה לפסח. צילום: פרנסיס לי

היכן הצטלמנו?

משפחת תומר הגיעה לסינגפור ב-2010, ומאז עברה דירה באי כמה פעמים. ”בכל פעם כשחיפשנו בית חדש בדקנו תחילה איפה נמצא המטבח ועד כמה הוא קרוב לפינת האוכל“, אומרת קרני.

באחת מדירותיהם הקודמות השקיף המטבח לעבר הים. ”זו הייתה ממש חוויה לערוך כך את ההכנות לערב שבת עם השקיעה אף ששם לא היה לנו מזגן במטבח, ואני זוכרת שלא הפסקתי להזיע מרוב חום – אבל אני לא מקטרת, כן?“.

המטבח שלנו

בימי הקורונה הפך המטבח המשפחתי לאולפן טלוויזיה ממנו שידרו קרני והילדים תוכניות בישול ברשתות החברתיות. אחרי כל כך הרבה שנים בסינגפור ”אפילו את החריימה אני מכינה בווק“, אומרת קרני.

”בבית שלנו יש תמיד ריח של חציל שרוף“, צוחקת קרני. ”כך היה גם בביתם של סבא וסבתא שלי, וכך אנחנו מתגעגעים ונזכרים בכל היקרים לנו. מאז עברנו לסינגפור אנחנו משתדלים לשמור בבית על מטבח ישראלי: בימי ראשון אנחנו מכינים שקשוקה לארוחת בוקר ומדי שבת אני אופה בורקס. הילדים יודעים שהדבר היחידי שאני לא מרשה זה להיעדר מארוחת ערב שבת“.

כדי להכין את מטעמי המטבח הישראלי נדרשים חומרי גלם שלעיתים מאתגר למצוא במזרח הרחוק, גם אם מדובר במקום רב תרבותי כמו סינגפור. ”בחנות הכשרה כאן אפשר למצוא טחינה ומלפפונים חמוצים מישראל, ומה שאין – כמו מסטיקים, למשל, שאסורים על פי החוק – שולחת חמותי בדואר מהארץ ואנחנו לועסים בבית בחשאי“.

קרני תומר. צילום: פרנסיס לי
קרני תומר. צילום: פרנסיס לי

מתכון הבית- קפטיקאס דה פרסה:

את קציצות הכרישה האלה שהגיעו עם סבתה של קרני לישראל מסלוניקי שביוון מכינים במשפחת תומר מדי פסח. ”בכניסה לביתה של סבתא רחל ברמת גן תמיד חיכה לפני החג ארגז מלא כרישות“, נזכרת קרני. ”זה היה טקס שלם: ערב פסח, אחרי שניקתה היטב את הכרישות, הלכה סבתא לשלום השכן כדי שיטחן אותן למענה במטחנת הבשר המשוכללת שלו“. היום קרני ואמה כבר קצת ”מזייפות“ וקוצצות את הכרישה במעבד מזון ללא עזרתם של שלום השכן והמטחנה המשוכללת שלו.

למתכון קפתיקאס דה פרסה לחצו כאן

בסינגפור שבה אפשר להשיג שני סוגי כרישות – יפנית שמנמנה ויפה ומלזית דקת גזרה ועדינה בטעמה – ממליצה קרני לבחור ביפנית.

גם היום ולפי מיטב המסורת של התומרים, אף שהכיפתיכס מיועדות לאכילה רק בליל הסדר, עד הארוחה החגיגית בקושי נשאר מהן פירור.

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.