מי אנחנו?
שלי גלעד
נולדה ב-1974 בבאר שבע. מפיקה קולינרית, מאיירת ובעבר – מעצבת גרפית. בעלת הבלוג "המטבח הצנוע של שלי" שבו מתעדת במתכונים ובזיכרונות את חיי בני המשפחה. כשהייתה בת 12, לאחר גירושי הוריה, עברה עם אמה מהנגב לצפון תל אביב: ”היינו המשפחה המרוקאית היחידה בבניין, וכל כך התביישתי באוכל שאימא בישלה ובריחות שעלו מהמטבח ועטפו את כל הבניין שלנו“, נזכרת שלי. ”גם אני רציתי שנחמם שניצל מוכן במיקרוגל כמו שעושות החברות החדשות בשכונה – אבל אימא אמרה ’על גופתי המתה‘“. רק שנים אחר כך, בניו יורק שאליה עברה אחרי השירות הצבאי, נתקפה שלי געגועים והחלה לבשל ולשחזר את מטעמי אמה וסבתה.
דן גלעד
נולד בירושלים ב-1969. מומחה אנימציה (Motion Graphic), במאי, מפיק ועורך וידיאו. כשהיה בן 5 התגרשו הוריו, ודן עבר עם אימו לארצות הברית שם גדל והתחנך. ”כילד, עוד בישראל, אני זוכר את מרק השעועית הקר שבישל סבא שלי שעלה ארצה מצ‘כוסלובקיה, את הלצ‘ו – תבשיל הפלפלים ההונגרי – שאני עדיין אוהב מאוד ואת האטריות שהוגשו לשולחן עם פרג או עם אגוזים טחונים וסוכר“.
והילדים:
ליאו
בן 17. תלמיד כיתה י“ב בבית הספר התיכון הוליווד שבלוס אנג‘לס. ליאו חובב גדול של סושי, פו ופיצה אך תמיד יעדיף את מרק השעועית המרוקאי של אימו שלי שמספרת: ”זהו ’הצ‘ילי-סין-קרנה המרוקאי‘: מרק פשוט וביתי, אדום ולוהט מפפריקה שמבשלים לאט-לאט“.
אלכס
בן 13. תלמיד תיכון וולטר ריד (Walter Reed) בלוס אנג‘לס. הוריו מעידים עליו שניחן בחוש טעם מפותח: ”אלכס מוכן לטעום הכל“, אומר אביו, דן. ”על מנת אוני – קיפוד ים – למשל, הוא לא יוותר בשום הזדמנות“. אלכס אוהב חטיפים ומתגרה באימו שמסרבת להכניס אותם הביתה: ”אני אוכל ג‘אנק פוד“, הוא נוהג לומר לה בשובבות.
היכן הצטלמנו?
“המטבח הוא המקום החשוב ביותר בבית שלנו“, אומרת שלי. ”במטבח, סביב שולחן האוכל, אנחנו יושבים ומשוחחים. כאן, פעמיים ביום – בארוחת הצהריים ובארוחת הערב – אנחנו אוכלים ביחד ומתעדכנים בחיי הילדים“. בשנים האחרונות מתגוררת משפחת גלעד בלוס אנג‘לס. לארה“ב חזרו לאחר שהות בפאלמה דה מיורקה שבספרד ובתל אביב. ”אנחנו כמעט תמיד אוכלים בבית וממעטים לצאת למסעדות“, אומר דן. שלי: ”כמעט בתום כל ארוחה הילדים מחבקים אותי ואומרים ’אימא, תודה‘ – וזה תמיד מרגש אותי מאוד“.
המטבח שלנו
לתזונה הבריאה מקום של כבוד אצל הגלעדים. ”אימא הקפידה תמיד על מטבח בריא והרבתה לצטט את הרמב“ם שאמר, למשל, ’לא יאכל אדם עד שתמלא כרסו‘“, אומרת שלי. ”גם המטבח שלנו בריא, ואני מקפידה על אוכל שאינו מעובד, טרי ואורגני. גם את הלחם אנחנו אופים בעצמנו אם אין מאפייה טובה בסביבה ובבית אין חטיפים, למורת רוחו של אלכס“.
לצד השימוש בחומרי גלם טריים ואורגניים משקף המטבח המשפחתי את חיי הנוודות של בני הבית. ”מכל מקום שבו גרנו לקחנו איתנו למזכרת משהו טעים שאהבנו במיוחד: למשל, מישראל שמנו בתרמיל את המטעמים המרוקאיים ואת הירקות והפירות הטריים, מניו יורק ארזנו עולם ומלואו ובייגלס ומלוס אנג‘לס את האוכל האסייתי שיש פה בשפע. המטבח זהו מרחב היצירה שלי. למעשה, אני כמו סבתא שלי, ממה, בתוספת חשבון אינסטגרם ומצלמת סוני“, צוחקת שלי.
מתכון הבית- ספינג׳:
”זו הסופגנייה הכי טעימה בעולם“, אומרת שלי בחיוך רחב. ”ספינג‘ טוב צריך להיות קל ואוורירי ממש כמו ענן שבשמיים. מכינים אותו בעזרת הידיים: נוגעים בבצק, צובטים ומלטפים – בשבילי, זו מדיטציה שמעלה זיכרונות. כשאני מכינה ספינג‘ סבתא ממה שוב לצדי“. ספינג‘, שמוצאו בצפון אפריקה, הוא טבעות בצק שמרים מטוגנות בשמן עמוק אשר מוגשות עם דבש או מפודרות באבקת סוכר. ”כיוון שגרנו בכל מיני מקומות הספינג‘ המרוקאי שלי קצת שבדי ומתובל בהל וקצת קנדי כי אני מגישה אותו לכבוד חנוכה עם סירופ מייפל ומפזרת מעל קצת מלח“, אומרת שלי.