סבתא פרידה עם סבא מיכאי בליל הסדר. צילום: הלפרן אגנטה (אגי)
סבתא פרידה עם סבא מיכאי בליל הסדר. צילום: הלפרן אגנטה (אגי)
סיפור

זכרונות של טעמים וריחות

אחד מזכרונות הילדות שלי הוא ההתכנסות המשפחתית סביב שולחן החג. סבא היה פותח את השולחן, ואנחנו היינו מתיישבים סביבו בשמחה לסעודת החג

האוכל של סבתא מעלה אצלי זכרונות טובים במיוחד, זכרונות של טעמים וריחות שבהם הייתי רוצה לשתף אתכם.

אתחיל בחגים, איך הצלחנו להיכנס כל המשפחה בחדר הקטן עם השולחן הנפתח. אני זוכרת איך סבא היה טורח ופותח אותו ועורך את השולחן. כמה חיכיתי למרק החלבי עם השעועית והשמנת, הגומבוץ (כדורי הגבינה והסולת) ואיך אפשר לשכוח את החצילים בה"א הידיעה, כי אין כמו החצילים של סבתא פרידה. איך אפשר לשכוח את ההערות של אחי עמיר, שאמר: "אין כמו המרק של סבתא פרידה".

סבתא תמיד אמרה: "תאכלו משהו קטן"

וכמובן, מהחגים אני עוברת לתקופת התיכון, אין כמעט יום שבו לא הגעתי ביחד עם חברה או שתיים להפסקה קצרה. סבתא אף פעם לא אכזבה, תמיד שלפה משהו מהמקפיא, אומרת: "תאכלו משהו קטן" והייתה פותחת לנו שולחן, כי הרי אצל סבתא אין כזה דבר "אני לא רעב". גם כשלא רעבים חייבים לאכול משהו קטן. וכמובן שבסוף, אחרי הארוחה, אי אפשר היה בלי קינוח. אז היא הייתה מוציאה את גלידת הקסטה, תוצרת הבית, כמובן.

והסיפור של האוכל הסיני – בפעם הראשונה שניסתה את כוחה בהכנת אוכל סיני ולא הצלחנו להבין מהו אוכל "כיני", אבל אני חייבת לציין שהאוכל היה מעולה. לשמחתי הרבה את המאכלים הטעימים של סבתא אני אוכלת אצל אמא (אילון אומר שאני עוד לא ברמה שלה וחבל שאתאמץ). אז בקיצור ולעניין – סבתא פרידה היקרה, תמשיכי לבשל, לאפות ולרקוח ריבות מצוינות כי זה מה שמשאיר אותך צעירה לנצח!
ענת

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.