יוסי שגב | דגי מושט טבריינים
יוסי שגב | דגי מושט טבריינים
מתכון

דגי מושט טבריינים

כשטבריינים אומרים "דגים", הם מתכוונים לתבשיל הזה - דגי מושט עם רוטב חריף של פלפלים, מנגולד, כוסברה ולימון, שמנגבים בהמון חלה

הכנרת היא הלב הפועם של טבריה. ושל הטבריינים.

טברייני שחוזר לעיר, בין אם זה חייל ששב לאחר זמן רב הביתה, סטודנט שבא לבקר את הוריו, או משפחה שיצאה לטייל מחוץ לעיר, מגיע לצומת פוריה ומתחיל לגלוש לפאתי העיר. בירידות התלולות מופיעה לפניו לפתע הכנרת במלא הדרה. מעבר לתמונת הנוף עוצרת הנשימה, עולה באפו ריח הבית, חיבוק המשפחה, תחושת האהבה שממתינה לו באחד מבתי טבריה.
הכנרת היא בנפשו של מי שגדל בטבריה לאורך הדורות. פנים רבות לה לכנרת- היא סוערת, היא רגועה ושקטה, היא מתנועעת בקלילות עם בריזה מלטפת. וכך היא לטבריינים, אליה הולכים לנפוש עם המשפחה, לחופה נרגעים, ומי שצריך קצת סערה עם גלים מתנפצים, ימצא אותה באותה הכנרת.

הכנרת השפיעה רבות על התפריט הטברייני, בצניעות, בשפע, בשבת, במועדים לשמחה וגם סתם ביום רגיל. דגת הכנרת מגוונת, אך לכנרת יש דג זהב משלה שבלעדיו אין ארוחה משפחתית הגונה – המושט, הלא הוא אמנון הגליל. מלך המושטים הינו המושט הלבן – אם יש לך מושט לבן, עוד לפני שהגיע לצלחת תדע מראש מה התוצאה.

בבית אכלנו לרוב מושט. דג הבורי הגיע לצלחת רק אם באותו שבוע דיג המושט היה דל. הסרדין משתתף בחגיגה בצורת קציצות, מטוגן, או כבוש בשמן שזו הייתה המומחיות של אבא. בצעירותי יכולתי לזהות בארוחת שישי, באיזה יום בשבוע דגו את הדג לפי טעמו. יכולת זו היתה מעוררת אצל סבתא בלהה, בכל פעם מחדש, השתאות רבה.

לסבתא בלהה היו ספקי דגים מקרב דייגי טבריה שדאגו לאספקה טרייה ושוטפת. בחגים, הדגים ניקנו חיים ולא מנוקים, כי זו הייתה הדרך לוודא שלשולחן החג יוגש המושט הכי טרי וטעים שיש. בכל זאת זו לא ארוחת שישי רגילה, אלא ארוחת חג, הדורשת התייחסות מיוחדת. דגי בריכות, כמו אלה שמוכרים היום, לא נכנסו למטבח של סבתא בלהה; זה, לצורך העניין, היה חילול הקודש.

תבשיל דגים לשישי וחג

כשאומרים "דגים" מתכוונים לתבשיל הזה. בתחילה היינו אוכלים אותו בשישי בערב, וכשבגרנו והגענו לסבתא בלהה בשישי בצהרים, עברנו לאכול דגים בשישי בצהריים, עם חלה קלועה והמון רוטב. גם הנכדים היו מגיעים; איתי בני האמצעי הזכיר לי איך היה מקנא באמיר בכורי, שכבר ידע "לפרק" את הדג לבד.

לימים איתי עבר להתגורר בחו"ל. בשבת הראשונה שלו מעבר לים, שלח לי הודעה: "שלח לי מתכון לדגים של יום שישי". שאלתי "של סבתא בלהה או שלי", כמובן שענה "ברור של סבתא בלהה". בעודי כותב את שורות הבלוג הזמינה אותי עומר, ביתי, לאכול דגים של סבתא בלהה בדירתה החדשה. מה צריך אדם יותר מזה?

מרכיבים:

5-4 דגי מושט של הכנרת (אפשר דגי בריכה, אפשר פילה מהסופר, אבל חייבים לנסות פעם בחיים דג של הכנרת)

מלח

10 שיני שום

2 כפות פפריקה אדומה עם שמן (פפריקה אדומה מתוקה גרוסה עם שמן)

1 כף פפריקה חריפה (פפריקה אדומה חריפה גרוסה עם שמן)

2 פלפלים ירוקים חריפים חתוכים לרצועות

2 גמבות חתוכות לרצועות

החלק הלבן של צרור עלי מנגולד חתוך לרצועות (את הירוק לא לזרוק, אפשר להשתמש בו לקציצות)

צרור עלי כוסברה קצוצים

5 ענפי סלרי חתוכים לרצועות

מיץ מלימון אחד

שמן, הרבה. לפחות כוס. מי שלא אוהב שמן שיכין גפילטע פיש

הוראות הכנה:

חצי שעה לפני ממליחים את הדגים, אי אפשר להמליח דג בבישול שכן החלבון מתקשה והמלח לא יספג.

מטגנים את הדגים בסיר רחב דיו, שיכיל את הדגים והרוטב – מי שמתעצל לא חייב לטגן; זה יותר נקי למטבח אבל פחות טעים בפה. מוציאים את הדגים ומניחים בצד.

ועכשיו לרוטב:

לשמן שבו טוגנו הדגים מוסיפים לטיגון קל את השום ושני סוגי הפפריקה. מטגנים ממש מעט זמן אחרת, הכל יהיה מר. מוסיפים את הפלפלים החריפים והגמבות, חצי מהכוסברה ומלח, מערבבים עם השמן ומוסיפים 1/2 כוס מים.

מבשלים כ-15 דקות.

מוסיפים את הדגים ומעליהם את יתר הכוסברה, מבשלים עוד 10 דקות, לבסוף מוסיפים את הלימון.

איך מגישים: דג במרכז הצלחת, מעל ירקות ומסביב הרבה רוטב.

איך אוכלים: מתחילים עם חלה וטובלים ברוטב, קצת ירקות ואז מסתערים על הדג, לבסוף מנגבים את הצלחת עם החלה, תכינו חצי חלה לכל סועד.

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.