דייסת סולת מלוחה של יהודי קורפו

רויטל, נכדתה של נונה, מספרת: "כשנונה חלתה, והתרופות כבר שיבשו לה את חוש הטעם ובקושי היה לה תיאבון, שאלתי אותה איזה מאכל היא הייתה רוצה שאכין שאכין לה, והיא השיבה: "דייסת סולת מלוחה". שאלתי אותה: "כמו של הילדים?" וסבתא ענתה "כמו של קורפו". אף על פי שתמיד הכנו דייסות לילדים, זו הפעם הראשונה שהתוודעתי לדייסה הזאת – דייסת סולת מלוחה, עם שמן זית וטיפה של מתיקות, שמגיעה הודות לתוספת צימוקים.

נונה סיפרה שבזמן המלחמה, כל בני הבית נאספו בבית הדוד שלה בקורפו ומשם נשלחו למחנות. היא לא זכרה אם אמא שלה הכינה את הדייסה הזאת כשיצאו מבית ילדותה או מהבית של הדוד, אבל היא זכרה שלפני שיצאו, אמא שלה הכינה למשפחה דייסת סולת מלוחה ואמרה: "אני לא יודעת לאן תלכו מכאן, אבל אני רוצה שתצאו מהבית בבטן מלאה". הדייסה הזו הייתה המאכל האחרון שבישלה לה אמה.

הדייסה הזו מסמלת עבורי תקופה של מלוח ומתוק – מצד אחד זו הייתה תקופה קשה, כשנונה הייתה חולה מאוד, ומצד שני הדייסה אפשרה לי להמתיק עבורה רגעים קשים. קיבלנו הזדמנות להיות אחת עם השנייה זמן ממושך, ולראשונה נונה הרגישה בנוח לבקש ממני את המאכל הזה, שעל אף הקושי ההיסטורי, גם ניחם אותה.

כשהיא אכלה את הדייסה חשתי שנופלת עליה שלוות ילדות. העבר נדחק הצידה וראיתי אישה שמתרפקת על זיכרון ילדות, שחוזרת להיות אותה ילדה קטנה בקורפו".

ניתן להחליף את כוס החלב בכוס מים.

המתכון לקוח מהספר "בינדיצ'אס מאנוס – טעמים מבית נונה" שאיגדו נכדיה של אסתר רפאל (לבית ויוונטה) ז"ל – חיים, רויטל ואסף – ושנשמרים בקפידה על ידי בתה, שמחה יוסף.