חביתת ירק פרסית. צילום: אורלי מונק
חביתת ירק פרסית. צילום: אורלי מונק
מתכון

חביתת ירק פרסית בטעם של געגוע

"הכי חשוב זה המפגש בין המחבת הלוהטת וכל החומרים כאן שחיכו עם ראש מסוחרר ומעורבב, קצוצים דק ונושמים בשקט ריח של משהו חדש שעומד להיוולד''

אתמול אכלתי אצל אבא שלי. למי שלא מכיר, אומר שאני אוכלת אצל אבא שלי כל יום חמישי בצהריים. מאז שאני זוכרת את עצמי גדולה. מאז שהוא זוכר אותו ואותי אוכלים יחד ומדברים. אוכלים יחד ומדברים זה לא משהו שהיה פעם. פעם היינו אוכלים בשקט. כי ככה גדלתי. לתת לאוכל כבוד ולהיות עם האוכל. טוב, הדברים השתנו וטוב שהשתנו. זה נכון שאני אוהבת אוכל, אבל אני גם אוהבת אנשים ואוהבת לדבר איתם. גם תוך כדי אוכל.

הגעתי לבניין. חדר המדרגות היה קריר ושקט שלא כהרגלו, מעט אפלולי. ליד המעלית על הקיר היו שרידים טריים של צלוטייפ שהדביק משהו על הקיר ועכשיו נותר לבדו.

עמדתי ליד הדלת. משהו השתנה בה. אולי הצבע. אולי זו האפלולית שעוטפת את הדלת במין גוון כזה שאין לו שם. החזקתי את הידית, סובבתי והדלת נפתחה בלחש. ראיתי את אבא שלי עומד במטבח לבוש בגופייה אפורה, נדמה לי שהיא חדשה, הוא מסתובב אלי ואומר, "הגעת בול בזמן. זה הזמן להכין חביתת ירק פרסית. הגיע הזמן שתלמדי איך להכין אותה. תרשמי במדויק כמו שרושמים צוואה ופורטים לפרוטות כל דבר ודבר". הוא מחייך אלי ולקח בידו הגדולה חופן פטרוזיליה, חופן שמיר, חופן נענע, חופן כוסברה, חופן תרד, חופן מנגולד, חופן בצל ירוק. "תירשמי. שבעה ירוקים. והכל בחופן וצריך להקפיד על מינון מדויק ביניהם ולתת להם מקום. והירוק זה ירוק ואת צריכה לעטוף את זה בצבע של שמש חמה. תריחי קודם ותשימי כפית גדושה כורכום. גם ביצים. ותנשקי את זה עם מלח ופלפל".

ואני מקשיבה ואני כותבת וכבר מזמן העט שבידי הפכה לענף טרגון. "והכי חשוב", אומר אבא שלי, "זה המפגש בין המחבת הלוהטת וכל החומרים כאן שחיכו עם ראש מסוחרר ומעורבב, קצוצים דק ונושמים בשקט ריח של משהו חדש שעומד להיוולד".

"כתבת הכל? יופי. בואי אכתוב ליד זה אבא, כדי שתדעי שזה ממני. ובואי נשב עכשיו לאכול".

אבא. ילדה. חביתת ירק פרסית. דפי כתיבה מוכתמים בכורכום ושולחן ערוך בינו לביני. "אבא", אני שואלת, "למה ערכת שולחן לשלושה? זה רק אתה ואני". "לא יודע", עונה, "אולי יבוא עוד מישהו…". אני מסתכלת על הכיסא הריק. עוצמת עיניים פוקחת והריק מתמלא. בריח. בטעם. בגעגוע.

בצעדים של סוף ארוחת צהריים אני סוגרת את הדלת ונועלת במפתח הקטן. יורדת במדרגות והאפלולית כבר יושבת נכוחה בגופי. ליד המעלית פוגשת נייר מדפסת מודבק בעזרת צלוטייפ שהיה על הקיר. בזווית העין רואה שכתוב על הנייר באותיות שחורות "אבא שלי האהוב, הלך מאיתנו לעולם שכולו טוב".

"טוב", היא אומרת בליבה, "נתראה ביום חמישי הבא".

מרכיבים לחביתת ירק פרסית:

המתכון כפי שאני מכינה אותו כיום בהשראת אבא שלי:

4 חבילות של ירוקים: פטרוזיליה. שמיר. תרד. בצל ירוק

3 ביצים

2 כפות שמן זית

תבלינים: מעט מלח. מעט פלפל. מעט כורכום

הוראות הכנה:

1. שוטפת וקוצצת את כל הירוקים. מוסיפה את הביצים לקערת הירוקים. מערבבת. מוסיפה תבלינים ומערבבת.

2. מחממת שמן זית במחבת ומכניסה את כל תכולת הקערה.

3. מבשלת על אש נמוכה עם מכסה כעשרים דקות עד שהחביתה מזהיבה בתחתית. הופכת את החביתה ומבשלת עוד כעשר דקות.

המתכון לזכרו של אבא שלי, יעקב ריחני, יליד איספהן שבפרס


המתכון הועלה במסגרת קורס תיעוד סיפורי אוכל של FOODISH ו"באים לטוב" – מערך ההתנדבות של אזרחים ותיקים.

תגובות
2
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.