סבא שלי מצד אבא שלמה נהון, נולד בברזיל (היהודים התיישבו בכל דרום אמריקה) וספג את התרבות הברזילאית הכוללת בתוכה גם את המאכלים הלאומיים.
סבא עלה לארץ בשנת 1971 כשהיה בן 20 ויש לו המון סיפורים על הילדות שלו, כשנושא אחד מרכזי חוזר על עצמו כל הזמן: האוכל המיוחד והטעים שיש בברזיל כשבראשו הפאו די קאז'ו לחמניות גבינה (ללא גלוטן!) מברזיל: מאכל פשוט, טעים וקל מאוד להכנה. מתאים מאוד למשפחות מרובות ילדים כמו המשפחה של סבא שגדל לצד 9 אחים ואחיות.
סבתא שלי, רחל סטרוביסקי הכירה את סבא עוד כשהם התגוררו בברזיל, אז כמובן שלא היתה לה ברירה אלא לאכול את הפאו די קייזו וחסר היה להגיד שזה לא טעים. לסבא לא היה ספק שאחרי שהיא תטעם את המאכל היא תתאהב בו מהר מאוד (גם במאכל וגם בסבא).
יום אחד סבתא מצאה בסופר בברזיל את השקיות המוכנות של הפאו די קייזו שכל כך פשוטות להכנה. כשסבתא וסבא עלו לארץ הם הביאו איתם חבילות שלמות של המאכל שיזכיר להם את טעמי ארץ מולדתם. מאותם הימים נוצרה לה מסורת משפחתית כשבכל פעם שנציג מהמשפחה חוזר מביקור בברזיל הוא מביא איתו משלוח של האבקה להכנה מהירה מהסופר כל המשפחה מתכנסת לארוחת ערב משפחתית, כך שיוצא שהלחמניות מחברות את כל בני המשפחה ומזכירות לנו את השורשים שלנו.
מרכיבים:
2/3 כוס חלב
1/3 כוס שמן זית
1 ביצה
1 כפית מלח
½ כוס גבינה צהובה או מוצרלה מגורדת
½ כוס גבינת צ'דר מגורדת
½ כוס קמח טפיוקה
הוראות הכנה:
מחממים את התנור ל־200 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
שמים את קמח הטפיוקה בקערה גדולה ומניחים בצד.
מערבבים חלב, שמן ומלח במחבת גדולה ומביאים לרתיחה.
יוצקים את התערובת החמה לקערה שבה קמח הטפיוקה ומערבבים היטב עד לקבלת בצק אחיד.
יוצרים מהבצק כדורים שגודלם הוא משהו בין כדור פינג פונג לטניס, ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
מעבירים לתנור ואופים במשך 15-20 דקות, עד שהן תופחות ומזהיבות קלות.
אחרי האפייה ניתן להגיש לשולחן. אבל גם אפשר לאכול את הפאו די קאז'ו בשני המצבים – קר וחם.
בתיאבון:)


אני תלמידה בכיתה ז׳ מבית הספר קמפוס פרס שבחולון, וכחלק מפרויקט בעברית ״לאכול ולדבר באותה שפה״ למדנו איך לספר את הסיפור המשפחתי שלנו דרך האוכל, וכיצד אוכל ושפה מחברים בינינו. התוצר הסופי בפרויקט הוא מה שתראו כאן לפניכם – סיפור ומתכון משפחתי. מקווה שתהנו.
מתי מוסיפים את הגבינה?
אני מכינה המון פאו ולדעתי טעית בכמות קמח הטפיוקה