בערב ראש חודש ניסן, בין פורים לפסח, מקיימים יהודי לוב את טקס הבסיסה, לציון ביסוס בית המקדש, שהקמתו הסתיימה בחודש ניסן. המילה בסיסה נגזרת מהמילה בסיס, ויש המקיימים אותה גם לחנוכת בית או עסק חדש.
בערב זה, מתכנסת המשפחה בבית האב. בעלת הבית מכינה בלילה של חיטה ושעורה קלויות (או גרגירי חומוס קלויים או קמח קלוי), תבלינים, שקדים ופירות יבשים. בנות המשפחה מורידות את הטבעות הזהב מעל אצבעותיהן וזורקות אותן לתוך קערת ה"בּסיסה". ראש המשפחה לוקח מפתח ביד ימינו, ובשמאלו מוזג שמן לתוך התערובת (יש שנהגו שאת השמן מוזגת האם), בוחש באמצעות המפתח ומברך:
יָא פֶתַ'אח בְּלַא מֶפְתַ'אח (הפותח, בלי מפתח)
יָא עַטַאי בְּלַא מַנַה (פותח את ידיך ללא כל גמול)
תַרְזַקְנַה וּתַרְזַק מַנַנה (הרעף עלינו מטובך וניתן אנו ממנו לכל)
במהלך התפילה ויציקת השמן טובלים בני המשפחה אצבעותיהם בקערה, מברכים וטועמים, ויש היוצקים מהם ליסודות הבית החדש.
בסיסה תוצרת יוון
את טקס הבסיסה פגשתי לראשונה כשנישאתי לרמי, בעלי. ההורים שלו הקפידו לקיים את הטקס מדי שנה בראש חודש ניסן וכולנו והרגשנו בני מזל ומבורכים, אבל כשאביו של רמי נפטר, אמו הפסיקה לקיים את הטקס.
רמי סיפר לי שאת הבסיסה מכינים כסגולה לברכה גם כאשר בונים בית חדש ומורחים אותה על יסודות הבית. כשבנינו את הבית שלנו, לפני עשור וחצי, סיפרתי לנונה (סבתי אסתר רפאל ז"ל), על טקס הבסיסה. זה היה רגע לפני שהקבלן התחיל לרצף את הבית, וכיוון שאביו של רמי נפטר ולא היה מי שיברך, הרגשתי שהברכה תהיה חסרה לי.
נונה, שאותה שיתפתי בתהליך הבנייה, מיד אמרה "אני אכין לך תערובת כזו ואברך אתכם". עניתי לה "אבל נונה, זה טקס של טריפוליטאים" ונונה, שנולדה בקורפו שביוון, אמרה "כן, אבל אפשר לברך תמיד אפשר, מה זה משנה מי מברך? אני רוצה שתלמדי אותי ואני אברך אתכם".
וכך היה: כעבור ימים ספורים הגעתי אל ביתה עם המצרכים ולימדתי אותה להכין בסיסה. נונה התמסרה בהתרגשות למנהג החדש לה, והשעות בהן לימדתי אותה את תהליך ההכנה הפכו לשעות חסד, של שיח וברכה. ביום שישי בצהרים נסענו יחד אל הרחוב בו היינו עתידים לגור. נונה התקשתה בהליכה, ולכן הגענו הכי קרוב שיכולנו אל פיגומי הבית והיא חיכתה לנו בחוץ, לראות אותנו נכנסים אל אתר הבנייה ומורחים מתערובת הבסיסה על היסודות, וברכה אותנו בהתרגשות גדולה.
נונה נפטרה לפני שעברנו לבית החדש ולא זכתה לחנוך אותו איתנו, אבל ברכתה המשיכה לכוון אותנו בחיים החדשים והחוויה מטקס הבסיסה נשארה זיכרון מתוק. מידי שנה, בראש חודש ניסן, אנחנו ממשיכים לערוך את הטקס. החוויה של הטקס המשותף והברכה משמחת את ליבנו. והתערובת? פשוטה להכנה וטעימה מאוד מאוד.
אם נשארת לי תערובת בסיסה אני מוסיפה אליה ביצה, מגלגלת לכדורים בגודל אגוזי מלך ואופה עוגיות אניסיות, מלוות מושלמות לקפה או לתה. ככה לימדה אותי נונה; אוכל לא זורקים, בטח לא כזה שנעשה באהבה והברכה שרויה בו.
את העוגיות אופים בתנור שחומם מראש ל־180 מעלות, עד שהם מזהיבות.
מרכיבים לבסיסה
- 2 כוסות קמח
- 1/2 כוס סוכר
- 1/3 כוס שומשום
- 1/3 כוס זרעי אניס
- חופן שקדים קצוצים
- חופן אגוזי מלך קצוצים
- חופן צימוקים
- חופן תמרים קצוצים
- שמן קנולה לזילוף
אופן ההכנה
-
1. קולים קמח במחבת על אש בינונית תוך כדי ערבוב מתמיד, עד שהוא מתחיל להזהיב. מוסיפים שומשום, זרעי אניס, שקדים ואגוזי מלך וממשיכים לקלות תוך כדי ערבוב עד שהשומשום מקבל גון זהוב עמוק ויש ריח נעים של שומשום ואגוזים קלויים.
-
2. מוסיפים צימוקים ותמרים ומערבבים.
בסיסה. צילום: רויטל חדד -
3. במהלך טקס הבסיסה, מזלפים לתערובת שמן קנולה תוך כדי ערבוב, עד שהתערובת הופכת לעיסה אחידה והיא מוכנה לטעימה.
אבי המשפחה מערבב את התערובת במפתח. בסיסה. צילום: רויטל חדד