הלטקס של דליה

דליה נוהגת לשמור את מאכלי החגים המסורתיים לחגים עצמם. אחרי המלחמה במשך שלוש שנים לא חגגו כלל את החגים היהודיים ולאט לאט חזרו לזה. בחנוכה האחרון היא הכינה קערה ענקית של לביבות לכל המשפחה.

את המנה דליה זוכרת עוד מילדותה. המצרכים הם בסיסיים מאוד והמאכל מבוסס על תפוחי אדמה – מוצר שכיח בכפרים בתקופה שבה שרר עוני רב, וזה מה שהיה לאכול.

דליה הייתה במלחמה 6 שנים, ולאחריה עלתה לישראל מצ'כוסלובקיה, במסגרת עליית הנוער. על האונייה בדרך לישראל – מסע מפרך שארך 5 ימים, שבו רובם ככולם חלו במחלת ים – היא פגשה את בעלה רפי, כשהיא בת 14 והוא בן 16. דליה מספרת שכאשר האונייה הגיעה לחיפה כולם בכו, צחקו, רקדו ושרו. היא זוכרת במיוחד איך שרו את ההמנון ועד היום כל פעם ששרים אותו היא נזכרת ברגע ההוא.
מהאונייה הם הגיעו לשדה נחמיה. אז היו בקיבוץ רק מספר צריפים רעועים ותו לו. כשחבריה הלכו לצבא, דליה לא יכלה להצטרף אליהם בגלל בעיה בריאותית ולכן שלחו אותה ללמוד חינוך בסמינר. היא עסקה בחינוך במשך 40 שנה.

המתכון לקוח מתוך הספר "טעם של פעם – סטודנטים מבשלים עם ניצולי שואה", פרויקט של הלל ישראל בתמיכתה של קרן ג'נסיס, שחברו יחדיו במטרה לעודד שילוב של סטודנטים דוברי רוסית בפעילות של ארגון הלל בקמפוסים ברחבי הארץ. הספר הוא יוזמה של סטודנטים ממרכז הלל באוניברסיטת בן-גוריון, אשר במהלך עבודתם עם ולמען ניצולי השואה, החליטו להפיק ספר בישול המכיל מתכונים שאותם משחזרים ניצולי השואה ממטעמי ילדותם בבית אבא ואמא.

המתכונים מובאים כפי שנמסרו על ידי ניצולי השואה. ייתכן שישנם מתכונים שאינם כשרים או שהכמויות שמופיעות בהם אינן מדויקות, כיוון שערך השימור והרצון להיצמד לזכרונות כפי שהם, עמדו בראש סדר העדיפויות.