נולדתי ב 16.1.1946 בתימן, ועליתי לארץ ישראל בהיותי בת שנתיים. אין לי זכרונות מתימן, אבל בבית בישלו המון אוכל תימני כמו זום, עסיד, לחוח לבן, ג'חנון, מלאווח, קובנה מפתלה (מגולגלת), מרק תימני, פיתות תימניות, סאביה ועוד מגוון מטעמים מהמטבח התימני. בילדותי ראש השנה היה החג האהוב עלי. בישלנו את המרק התימני עם בשר כבש, ואהבתי במיוחד את טקס הברכות על הסימנים (הרימון, התמר וכו'), הטקס ריגש אותי מאוד ומרגש אותי עד היום.
גם בשבת בבוקר היינו אוכלים אוכל תימני כמו מרק תימני, חילבה וקובנה, יחד עם אוכל ישראלי כמו שניצלים, אורז וסלט ירקות.
בחרתי לבשל את הזום (נקרא גם נשוף) המוגש יחד עם העסיד. את המאכל הזה אמא שלי בישלה בסיר מאלומיניום והייתה מגישה אותו בצלחות אלומניום עמוקות. כל בני המשפחה (אבא, אמא ו־5 בנות) יושבים סביב השולחן כשבמרכזו סיר העסיד וסיר הזום. כל אחד מגיש לעצמו את הכמות הרצויה, ובסיום הארוחה נשארים לשבת סביב השולחן, לדבר ולצחוק. לאחר מכן, אני כבת בכורה הדחתי את הכלים. אני נורא מתגעגעת לתקופה היפה שחיינו בה אז. תקופה של פשטות ועושר רוחני.
המתכון נאסף ותועד מפי מזל שררה בת ה־74 בעזרת רינה קולסא, מתנדבת של 'באים לטוב' – מערך ההתנדבות של אזרחים ותיקים, ובמסגרת פרויקט סיפורים מהמטבח.
מומלץ להכין יחד עם זום