היוש, אני מיקה ואני אספר לכם את הסיפור של אלפרדו והצ'יפות. צ'יפות הן לחמניות גבינה דרום אמריקאיות ואלפרדו הוא סבא שלי.
סבא נולד באיטליה ובגיל 8 חודשים עבר לפרגוואי, שם הוא הכיר את הצ'יפות כשהיה ילד קטן בדוכן אוכל ברחוב. הצ'יפות הן בעצם לחמניות גבינה דרום אמריקאיות שיש לכמה קהילות או לאומים בדרום אמריקה (למשל לברזילאים) והוא היה אוכל את זה כל בוקר. זה היה כמו אוכל רחוב שמוכרים בכל בוקר בפרגוואי.
אלפרדו עלה לארץ בגיל 29. אחרי כמה עשרות שנים הוא התגעגע לצ'יפה ובימים הראשונים של האינטרנט החליט שהוא מפרסם הודעה בפורום כלשהו לבישול ושאל האם מישהו יודע מה המתכון. אישה ברזילאית ונתנה לו את המתכון, ומאז הוא מכין את הצ'יפה לכולנו ובזכותו זה גם מאכל שאנחנו (הילדים והנכדים שלו) גדלנו עליו. זה הסיפור המשפחתי של סבא שלי ושל הצ'יפה.

מרכיבים ללחמניות גבינה דרום אמריקאיות:
500 גרם קמח טפיוקה (עמילן קסבה)
1 קורט מלח
1 כפית אבקת אפייה
250 גרם פרמזן מגוררת (אפשר גם גבינה קשה אחרת שאוהבים)
2־3 ביצים
1/2 כוס מים
1/2 כוס חלב
1 כפית שמן
הוראות הכנה:
מחממים תנור ל־190 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
מערבלים קמח טפיוקה, מלח, אבקת אפייה וגבינה בקערת מיקסר.
מחממים מים, שמן וחלב בסיר קטן לסף רתיחה. יוצקים את הנוזלים החמים למיקסר עם תערובת הקמח וממשיכים לערבל עד שהתערבת מתקררת מעט.
כשבלילת הלחמניות מתקררת – מוסיפים את הביצים (לא לפני, לא מתחשק לנו חביתה) ומערבלים לקבלת בצק רך ונוח לעבודה – לא רך מדי ולא קשה מדי.
קורצים מהבצק כדורים ומכדררים ללחמניות קטנות (במשקל 50־60 גרם האחת) עם ידיים משומנות.
אופים 15 דקות.

הערות/דברים שחשוב לי להגיד:
*רמת קושי- טבח שאפה דבר או שניים בחייו
*אם לא אפיתם בחיים זה אחלה אתגר. אל תתייאשו
*כשעושים את הצורה של הצ'יפות, לשמן את הידיים ולא להתעסק עם הצורה יותר מידי – לכדרר ממש במשך שנייה ולזרוק לתבנית.
*אין צורך בהתפחה כי אין שמרים
אני תלמידה בכיתה ט׳ מבית הספר קמפוס פרס שבחולון, וכחלק מפרויקט בעברית ״לאכול ולדבר באותה שפה״ למדנו איך לספר את הסיפור המשפחתי שלנו דרך האוכל, וכיצד אוכל ושפה מחברים בינינו. התוצר הסופי בפרויקט הוא מה שתראו כאן לפניכם – סיפור ומתכון משפחתי. מקווה שתהנו
החומץ מיותר אם רוצים חיידקים פרוי ואיים. אם זה רק לטעם תשכחי מתהליך הפרמנטציה.
היי סבט חנן! קודם כל, מאוד מחמיא לי שאתה מתעניין כל כך בעבודה של ילדה בת 15. מכיוון שבעצם יצרת לי ציר זמן מפורט (עם גילאים והכל כמובן...), לא יהיה לך אכפת אם אשתמש בו, נכון? בנוגע להערה שלך, לקחתי לצומת ליבי את כל התיקונים שליענך לא הגיוניים בסיפור המרגש שלי על לחמניות הגבינה של סבי. תודה על התגובה יום טוב.
כתבת שסבא שלך עלה בגיל 29 ו"לאחר כמה שנים", כשהתגעגע ללחמניות, חיפש את המתכון בפייסבוק. אם סבא שלך נניח בן 75 אז יש להניח שעברו לא כמה שנים אלא לפחות 30-40 שנים עד שחיפש את המתכון.... רוב הישראלים התחילו להצטרף לפייסבוק אחרי 2009 וכמה שנים לפני כן, הפייסבוק פשוט לא היה קיים. כמו כן, אם את הנכדה בת 15 ואבא שלך לפחות בן 35-40 ומעלה, איך בדיוק זה אפשרי שהוא גדל על הלחמניות האלו בילדותו אחרי שסבך השיג את המתכון בפייסבוק, שקיים בקושי 15 שנים... כל הסיפור הזה לא ברור ולא מסתדר.