בשישה בתחתית הכוס, שמן, נר דולק ותכשיטי הזהב. צילום: דגנית לוקס
בשישה בתחתית הכוס, שמן, נר דולק ותכשיטי הזהב. צילום: דגנית לוקס
מתכון

סגולה לפרנסה: המקור למנהג ה״בשישה״

סוג של קינוח שכולם מאד אוהבים עד היום, גדוש בתבלינים, ריחות וטעמי בית. זו בעצם תערובת מאוד מזינה וריחנית לאכילה, כסוג של ממתק

״דודה, למה אני צריכה להסיר את תכשיטי הזהב היפים שלי? להניח אותם בכוס עם חול בתחתית, לשפוך על זה שמן ולהדליק נר שיצוף בתוכה? מה זה המנהג המוזר הזה בבית שלנו?״, שאלתי את דודתי רזיזלה (אחותה של אמי).

לימים הבנתי שהיא הביאה לא מעט ילדים לעולם אך רובם נפטרו ולכן אימצנו אותה לביתנו עוד בילדותי.

היא חזרה ואמרה לנו משפט ששוכן אצלי בלב מאז ומעלה בי חיוך עד היום (ואני כבר בת 92): meduli nakdilkum (תביאו לי את המצרכים ילדים, ואני אשרת אתכם).

מהידיים החרוצות ומלאות הנתינה שלה למדתי לאהוב את מלאכת הבישול והאפייה, ולשמחתי הורשתי לחלק מילדיי ונכדיי את התשוקה הגדולה הזו והתמורה שבצידה.

"תסתכלי כעת מסביבך", היא אומרת לי בהתלהבות (כאילו מדובר בספירת בובות בגן): ״יש פה במטבח מסביבך 5 מקררים יפים, לתפארת העדה הטוניסאית, וכולם שמחים ועסוקים רב הזמן בלהתרוקן ולהתמלא מחדש״. מודה שמעולם לא נפעמתי כל כך מהספירה עד 5.

הסתבר לי בבגרותי שהמנהג המוזר הזה עבר מדור לדור בקהילות היהודיות בטוניסיה, הן כסמל לזהב שנתרם בחנוכת המשכן בראש חודש ניסן, והן כהודיה על ההתחלות החדשות שיהיו בחייה של כל אחת ואחת.

ובאשר ל״חול הטובעני״ שכרוך גם בהכנה תובענית, הוא התגלה כסוג של קינוח שכולם מאד אוהבים עד היום, גדוש בתבלינים, ריחות וטעמי בית. זו בעצם תערובת מאוד מזינה וריחנית לאכילה, כסוג של ממתק.

הבשישה עשויה מגרגרי חיטה ושעורה קלויים וטחונים שמעורבבים עם עוד תבלינים לכדי עיסה מוצקה וריחנית. את רובה אוכלים ומעט ממנה מפרישים לכוס, מערבבים עם השמן בעזרת מפתח, כסגולה לברכה ופרנסה טובה.

הטעמים, הצבעים והריחות במטבח הגדול והפונקציונאלי, שהוכנסתי אליו ללא שום הקדמה, אל מרכז החיים וההתרחשות בביתה החם והמזמין של מרים פרץ, הביטויים ושמות המאכלים בשפה הציורית היהודית-ערבית מתוניסיה, לצד הרצון העז שלה לכבד אותי ושאטעם מעט מכל דבר שהכינה למשפחתה, היתה בעבורי תמונת מראה מאד מרגשת (לאורך כל המפגש וגם הרבה לאחריו), תמונה בהירה ומלאת געגוע לאמי האהובה ז״ל.

״זה היה ביתי. היה שלך, היה שלי, היה שלנו…״.

מרכיבים לבשישה:

1/2 קילו חיטה

1/2 קילו שעורה

1/4 קילו שומר טחון

200 גרם כוסברה

תוספת חופן של שקדים, אגוזים, תמרים וכמון

שמן וסוכר – לפי הטעם בזמן ההגשה

הוראות הכנה:

1. בוררים את החיטה והשעורה לפני הקלייה.

2. קולים את החיטה והשעורה על תבנית אפייה ואז טוחנים עד דק.

3. מנפים את החיטה והשעורה במנפה בעלת חורים קטנים וזורקים את הסובין שנשאר.

4. מוסיפים את התבלינים לכדי תערובת אחידה.

5. שומרים את התערובת בצד (אפשר בקירור אך לא הכרחי).

6. מגישים את הבשישה בקערה באמצע השולחן.

מומלץ להחזיק מפתח ביד (סמל להצלחה) ולבחוש בעת שפיכת השמן (או מים) והוספת הסוכר, לפי טעמו של כל סועד.

בתאבון.

בשישה בתחתית הכוס, שמן, נר דולק ותכשיטי הזהב: סגולה לפרנסה: המקור למנהג ה״בשישה״. Dganit Luks
בשישה בתחתית הכוס, שמן, נר דולק ותכשיטי הזהב. צילום: דגנית לוקס
ידיה החרוצות והחרושות: סגולה לפרנסה: המקור למנהג ה״בשישה״. Dganit Luks
ידיה החרוצות והחרושות. צילום: דגנית לוקס
תערובת ה-בשישה: סגולה לפרנסה: המקור למנהג ה״בשישה״. Dganit Luks
תערובת הבשישה. צילום: דגנית לוקס

המתכון נאסף ותועד מפי מרים פרץ בעזרת דגנית לוקס, מתנדבת של "באים לטוב" – מערך ההתנדבות של אזרחים ותיקים, במסגרת קורס תיעוד סיפורי אוכל של FOODISH ו"באים לטוב".

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.