חלה. איור: נדב יהל
חלה. איור: נדב יהל
המגזין

חלה

חלה היא נערת הפוסטר של האוכל היהודי. היא מלווה את ההיסטוריה הקולינרית היהודית כבר מאות שנים וקשורה בקשר הדוק לדת ולמסורת

כפי שיודעים כל ילד וילדה שהשתתפו בקבלת שבת בגן, חלה מתוקה היא הסימן המובהק ביותר לכך ששבת מתקרבת. הלחם הרך והתפוח מלווה את ההיסטוריה הקולינרית היהודית כבר מאות שנים וקשור בקשר הדוק לדת ולמסורת בהיבטים רבים, משם המאכל ועד לרכיבי המתכון. 

מה המשמעות של המילה חלה?

המילה "חלה" מוזכרת כמה פעמים במקרא, אבל שם היא לא מציינת סוג של לחם, אלא את גודל המנה שיש להפריש מכל בצק שמכינים לטובת הכהנים בבית המקדש. סברה נפוצה היא שהמילה מגיעה מהשורש חל"ל, מפני שהחלה חלולה, אך ייתכן גם שהמקור הוא השורש ח"ל, המקושר לטעם מתוק (כמו "חילווה" – "מתוק" בערבית).

הקישור בין המילה העתיקה למאפה המוכר לנו כיום קרה כנראה באזור גרמניה-אוסטריה במאה ה-15 כשהיהודים החלו לייחד את החלה לשבתות בלבד. עד אז שמו הנפוץ של הלחם באזור זה היה "ברכעס" ( Barches, או berches). מעניין לציין כי למרות הדמיון למילה העברית "ברכה", נראה שמקור המילה הוא דווקא בשמה של האלה הפגאנית Berchta, מפני שהתושבים הלא-יהודים באזורים אלו נהגו להקריב לה לחם הדומה בצורתו לחלה. 

בקהילות אחדות השתמרו עד היום שמות שונים לחלה, למשל "קיטקה" (Kitke) בקרב יהודי דרום אפריקה. 

גרסאות, מתכונים ומרכיבים סמליים:

המתכון הרווח לחלה בימינו כולל קמח, מים, שמרים וביצים. אולם כמו השם "חלה", גם גרסה זו היא מאוחרת יחסית. לפי עדויות בספרי הלכה אירופיים מסביבות המאה ה-15, תחילה נאפה הלחם המיוחד לשבת ללא ביצים ומקמח כהה, ואף הוכן במחבת ולא בתנור (ולכן צורתו הייתה שטוחה ועגולה). כמו כן, מטעמי כשרות הוא כלל שומן חיות (שמאלץ) – בניגוד ללחם היומיומי, שהתבסס על חמאה. בהדרגה החליף הקמח הלבן את הקמח הכהה, הביצים נעשו חלק משמעותי במתכון וכך גם הסוכר, שנעשה זמין יותר. 

מסורות ומדרשים שונים מייחסים למרכיבי החלה משמעויות סמליות. למשל, המלח נמשל לבני ישראל, מפני שלעולם אינו מתקלקל; השמן, ששימש למשיחת מלכים וכוהנים, מעניק ללחם חגיגיות; והמים כידוע משולים לתורה.  

לצד הגרסה המוכרת, שמקורה בעדות אשכנז, בתפוצות ישראל השונות התפתחו מתכוני חלה שהושפעו מהמסורות המקומיות ומחומרי הגלם באזור. חלק מהן נאכלות על בסיס קבוע בערבי שישי, ואילו אחרות התייחדו לשמחות ולאירועים מיוחדים בחיי הקהילה. 

חלת מים (ווסר חלה) – חלה ללא ביצים (ידועה גם כ"חלת חסידים")

קבלולי – חלה מתוקה גרוזינית 

רוסקה דה נוביה

דאבו – חלה אתיופית

צורת החלה:

כיום מלאכת הקליעה נראית לנו כחלק בלתי נפרד מהכנת החלה, אולם למעשה צורה זו מאוחרת יחסית, והתפתחה בקרב יהודי אוסטריה וגרמניה במאה ה-15. יש כמה סברות באשר למקור המנהג לקלוע את החלה, ונראה כי המבוססת שבהן היא שנשים יהודיות בנות הזמן אימצו את צורתם הקלועה של לחמים שאפו שכנותיהן הלא-יהודיות כמנחה לאליהן. סברה אחרת היא שבימי קדם נאפו יחד בתנור המשותף לחמים לכל השבוע, והצורה הקלועה נועדה להבחין בין הלחם של שבת, שנאפה עם שומן מן החי, ללחם החלבי של ימות החול. 

כך או כך, במרוצת השנים קיבלה הצורה הקלועה משמעויות סמליות רבות, למשל סמל לברית בין עם ישראל לאלוהיו, או דמיון לצמת כלה, מפני שהשבת היא כלתו של אלוהי ישראל. כן מיוחסות משמעויות למספר הרצועות המרכיבות את הצמה: חלה שיש בה שש רצועות היא סמל לששת ימי המעשה שלפני שבת, וחלה הקלועה מ-12 רצועות (או שתי חלות בנות שש רצועות) מסמלת את 12 החלות שהיו מונחות במשכן המקדש. באופן כללי יותר, הידוק רצועות החלה הקלועה זו לזו מייצג את הקשר בין ישראל לשבת, ואת המעבר בין הלך הרוח של ימות החול לאווירת השבת הנינוחה. 

בימי הביניים, יהודי אשכנז החלו חלה חלבית לשבועות וקלעו אותה לצורה עגולה – כנראה כדי להבחין בינה לבין חלות השבת ולסמן שמדובר בחלה חלבית. בהמשך, אומצה צורת הקליעה העגולה גם לחלות של ראש השנה, כסמל לשלמות מעגל החיים היהודי, ובחלק מהקהילות הממשיכים לאפות חלות עגולות עד שמחת תורה.

צורות קליעה אחרות האופייניות לחגים ומועדים:

חלת מפתח לשבת הראשונה שלאחר הפסח, כסגולה לפרנסה.

חלת סולם בעל 7 שלבים לשבועות, המסמלת שבעה רקיעים שנפתחים בליל שבועות. בקרב יהודי אוקראינה אופים חלת סולם לארוחה המפסקת, והיא מסמלת את חלום יעקב.

צורות אחרות האופייניות לארוחה המפסקת של יהודי אוקראינה הן חלת ציפורים, המסמלת את תפילותינו הממריאות ליושב במרומים, או חלת ספירלה, המסמלת את העלייה לגן עדן.

יהודי ליטא נוהגים להטביע צורת כף יד בחלה של ראש השנה או הארוחה המפסקת, כסמל ללחיצת יד בעת בקשת המחילה על חטאינו.

טקסים ומנהגים:

במרוצת השנים נהפכה החלה כמעט ללחם היחיד המשמש לברכת "המוציא" בסעודת שבת. לפי ההלכה יש לברך על שתי חלות (או לחמים אחרים), כנגד המנה הכפולה של המן שירדה על בני ישראל בלכתם במדבר בערב שבת.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת הפופולריות של עוד מנהג הקשור בלחם המתוק: הפרשת חלה. בימי בית המקדש, נהגו הנשים להפריש חלק קטן מכל מאפה כתרומה לכהנים בבית המקדש. מאז חורבן בית המקדש, החלק שמופרש לכהנים נשרף, אולם ממשיכים להפריש מן הבצק, מתוך תקווה שבית המקדש ייבנה שוב בקרוב. במשך השנים הפרשת החלה קיבלה גוון טקסי, ונשים מפרישות חלה כסגולה לפריון, לידה קלה, מציאת בן זוג ועוד, לפעמים באירועים מרובי משתתפות.

בשמחות הקשורות במעגל החיים היהודי, כמו חתונות וחגיגות בר מצווה, נהוג להגיש חלות ארוכות במיוחד. בחתונות של יוצאי פולין, אחת הנשים רוקדת בפני הזוג הטרי כשהיא מחזיקה קוֹיְלִיטְשׁ (koyletch), חלה מתוקה גדולה במיוחד, כסגולה לכך שתמיד יהיה לחם על שולחנם. בחתונות אחרות של יוצאי עדות אשכנז, אחד העדים שובר את הקויליטש מעל ראשו של הזוג כשהם נכנסים לחדר הייחוד, ואז מחלק את הקויליטש בין אורחי החתונה.

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.