ארבעה דורות במשפחתנו. שנת 2007. צילום: באדיבות המשפחה
ארבעה דורות במשפחתנו. שנת 2007. צילום: באדיבות המשפחה
סיפור

שרשרת הדורות

הכנסת האורחים עברה כמסורת במשפחה של סבתא שידעה תלאות ונדודים. כשסבתא פרידה הגיעה לבסוף לארץ היא המשיכה לארח ולבשל את המאכלים מבית אמה, רחל

את אהבת הבישול, הכנסת האורחים, הנתינה והנדיבות כלפי הזולת ספגה אמא בבית הוריה שבו גדלה עם תשעה אחים. סבתא רחל הייתה טבחית מצוינת שבישלה ללא ספרים – רק מתוך רגש, אינטואיציה וחומרים זמינים.

מצבם הכלכלי לא היה מזהיר, אבל אוכל לא היה חסר כי סבתא רחל ידעה להסתדר. במשך השבוע אכלו מעט בשר עוף, תבשילי ירקות ומרקים שונים. הילדים העדיפו אוכל ללא בשר. בשבת אכלו מכל טוב – דגים, עופות, בשר בקר, מרקים עשירים ועוגות. לסבא יוסף, שהיה אדם מאמין, היה חשוב לקבל את השבת כהלכתה.

בשנים הראשונות לנישואיהם כאשר מצבם הכלכלי בטרגו מורש ( Targo Mures) היה בכי רע, סבתא רחל החליטה לחפש סטודנטים יהודים ולבשל להם תמורת תשלום. היא מצאה שלושה סטודנטים ששמחו מאוד להצעה וביקשו שבכל ארוחה יקבלו גם שני תפוחי אדמה מבושלים לכל אחד. ביום הראשון והשני אכלו את ארוחתם כמו כל המשפחה וגם את תפוחי האדמה. ביום השלישי אכלו תפוח אדמה אחד וביום הרביעי לא נגעו בהם. סבתא רחל שאלה בדאגה אם תפוחי האדמה לא טעימים והסטודנטים ענו שהאוכל כל כך טעים שחבל להם לבזבז את התיאבון על תפוחי אדמה מבושלים במים.

שנת 1963 חודש בישראל, מפגש משפחתי סבתא פרידה
שנת 1963 – מפגש משפחתי חודש לאחר העלייה לארץ. צילום: באדיבות המשפחה

הכנסת אורחים כערך עליון

בשנת 1930 עברה משפחת פולק עם ארבעת ילדיה ל-Sandominic, כפר שבו גרו 12 משפחות יהודיות בלבד, ופתחו מכולת ומחסן תבואה. מצבם הכלכלי השתפר ונולדו להם עוד שישה ילדים. בחצר המשק גידלו ירקות, עופות, אווזים ופרה. את כל צרכיהם הכינו לבד – שמנת, חמאה, גבינות, לחם, ריבות, שימורים ועוד.

סבא וסבתא האמינו מאוד במצוות "הכנסת אורחים" ולכן בנו מבנה בחצר, שבו אירחו עוברי אורח יהודיים שהגיעו לכפר. בחורף קר, בחג החנוכה שחל בערב שבת, הגיעו לביתם ארבעה יהודים עייפים, לבושים היטב – נציגים של חברה מסחרית שפעלה באזור. סבא וסבתא פולק קיבלו אותם במאור פנים, אבל לא היה להם מספיק אוכל לכולם, לכן ביקשו מהילדים להיכנס למטבח ולאכול משהו קל.

"כדי לבשל צריך רגישות בפה – לא מתכון מסודר"

פרידה ברקוביץ'

האורחים וההורים ישבו ליד השולחן הערוך לשבת ואכלו מכל טוב. הילדים הסקרנים רצו לראות את האורחים המכובדים והגיעו גם הם לחדר בזמן הארוחה. האורחים הזמינו את הילדים להצטרף, אך האחים ענו, כפי שכבר היו מורגלים מביקורים קודמים, שהם לא אוהבים מאכלי בשר. כאשר הגיע הקינוח שהיה אבטיח – התכבדו גם הילדים ואכלו יחד עם כולם.

שנת 1963 עם שכנים ברומניה לפני העלייה לארץ. צילום: באדיבות המשפחה
שנת 1963 – עם שכנים ברומניה לפני העלייה לארץ. צילום: באדיבות המשפחה

חולמים לעלות לארץ אחרי המלחמה

בשנת 1940, תוך 24 שעות בלבד, גורשה משפחת פולק מהכפר ועברה לבאיה מארה (Baia Mara) – שם עברו עליהם ימים קשים עד 1944 כשהוגלו לאושוויץ. בסוף המלחמה כשהפליטים חזרו לבאיה מארה, ניסו בני המשפחה שנשארו בחיים לחזור לשגרה ולבנות את חייהם מחדש. רובם גרו בשכנות, הקימו משפחות חדשות והולידו ילדים (יולי היא הילדה היהודייה הראשונה שנולדה בעיר לאחר המלחמה). המשפחות גדלו וכולם חלמו על עלייה לישראל.

שנת 1946 -סבתא פרידה בצד שמאל עם בני משפחה ששרדו את השואה. צילום: באדיבות המשפחה
שנת 1946 – סבתא פרידה בצד שמאל עם בני משפחה ששרדו את השואה. צילום: באדיבות המשפחה

את ימי השמחה והחגים הם חגגו בארוחות משפחתיות עם המאכלים שזכרו מהבית ושחלמו עליהם בשנות המלחמה. אמא מבשלת אוכל כפי שלמדה בבית אמה, אבל גם אוהבת לחדש ולהכין מאכלים שעליהם היא קוראת בעיתון או רואה בתוכניות בישול בטלוויזיה. אם תשאלו מה האוכל שכולם במשפחה אוהבים התשובה תהיה אחידה – סלט החצילים של סבתא פרידה.

כולנו מכינים חצילים בדיוק כמו אמא, אבל משום מה זה לא יוצא אותו הטעם. גם היום בגיל 89 האוכל של אמא מדהים, מלא בטעמים, צבעים וריחות נעימים, מוגש יפה על שולחן ערוך עם כלים נאים, כי אמא אומרת: "אוכלים קודם עם העיניים".
אגי

ארבעה דורות במשפחתנו. שנת 2007. צילום: באדיבות המשפחה
סבתא פרידה עם בני המשפחה – כולם אוהבים את סלט החצילים שלה. צילום: באדיבות המשפחה
תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.