Iris Terry

אמי אורה טרי, נולדה בצנעא תימן בהושענה רבא בשנת 1924 למשפחת ג'מל (גמליאל) שעסקו בצורפות במשך כמה דורות (החל מהמאה ה־17). היא עלתה ארצה כילדה בשנת 1933 והתגוררה עם משפחתה (הוריה ואחותה הקטנה ממנה) בשכונת מנשייה בתל אביב. לאחר המאורעות ב־1936 עברה עם הוריה לירושלים לשכונת נחלאות. ב-1948 סיימה טרי אורה את לימודיה בבית ספר לעבודה סוציאלית של הוועד הלאומי בתל אביב, התנדבה להגנה, התגייסה למטה חטיבת יפתח של הפלמ"ח, שרתה כמשקית סעד שטיפלה בחללים ובפצועים והשתתפה במערכה לפריצת הדרך לנגב. בשרותה בפלמ"ח בחטיבת יפתח פגשה את אבי - בעלה שלום טרי, גם הוא עלה עם משפחתו מתימן (כנראה מהעיר ראדה). אבי שירת ביחידת המסתערבים הראשונה "המחלקה הערבית" בפלמ"ח.
הורי נישאו וחיו כעשור בעלה בקיבוץ אלונים בו נולדתי וגדלתי. ב-1958 עברנו להתגורר בתל אביב בשכונת רמת החייל.
במשך השנים, אימי, שנפטרה בביתה בתל אביב בשיבה טובה בשבת ה-5.11.2022 והיא בת 98 עבדה כעובדת סוציאלית (בין היתר כיהנה כמפקחת בלשכה המחוזית של משרד הסעד, משרד הרווחה ביפו, וגם שימשה כמרכזת התחנה להתפתחות הילד במרכז הרפואי שיבא) חיברה ספרים עסקה בתיעוד והפכה לפעילה חברתית. לאחר יציאתה לגמלאות המשיכה להיות פעילה בהדרכה במועדונים ובדיור המוגן.
אימי פרסמה שני ספרים:
צועדת בצעד תימני (2002): הכולל זיכרונות ילדות ונעורים מתימן, מתאר את מאבקה לרכישת השכלה ומקצוע בעשור הראשון והשני בישראל, וכן סיפורים המתארים דמויות ומצבים שנקרו בדרכה במהלך עבודתה כעובדת סוציאלית.

מסיפורי הכרם – זיכרונותיהם של ראשונים (2009): כולל ראיונות שערכה אימי בין השנים 1991-2003 עם כ־25 נשים וגברים ילידי תימן שהתגוררו בתקופות שונות בשכונת כרם התימנים בתל אביב לצד שלושה סיפורים קצרים שכתבה.

באסופה הכוללת סיפורים אישיים של גימלאים תל אביביים בשם סיפורים אישיים תל אביב (2012) נכלל סיפור פרי עטה - יומי הראשון בתל אביב.

אימי הייתה חברה פעילה בוועד המנהל של עמותת אעלה בתמר להנחלת ושימור מורשת ותרבות יהודי תימן ובשנת 2002 נבחרה ליקירת העיר תל-אביב על פועלה למען החברה.
מסורות האוכל שלנו
אימי הייתה אשת קריירה כך שלא הרבתה לבשל - אולם תמיד התעניינה בשימור המורשת הקולינרית של יוצאי תימן ואף עסקה בכך במסגרת פועלה בטלוויזיה הקהילתית בשנות התשעים של המאה העשרים (ראו בעמוד שלי סרטון שלה מכינה מרק תימני).