לפני מספר שנים, באזור המסחרי של העיר תל אביב, ליד שכונת פלורנטין אשר נוסדה ע"י מהגרים יהודים שהגיעו מסלוניקי בשנות העשרים, שכנה מגדנייה – קונדיטוריה אלברט. הקונדיטוריה נקראה על שם מייסדה אלברט יהודה, מי שהיה בעליה של אחת הקונדיטוריות הידועות והמשגשגות בסלוניקי יוון. מקום זה שימש מקום עליה לרגל לכל חובבי המאפים המיוחדים והביתיים.
ברחוב מטלון, בין חלונות הראווה, היה מוצנע חלון ראווה קטן ובו מספר מדפים פשוטים עליהם צלחות ובתוכן תצוגה של מבחר דברי מתיקה. אל הצלחות הוצמדו פתקי נייר המתארים בכתב יד את תכולתן.
כשלמרנג קראו ביזאס
מיד בכניסה לקונדיטוריה הייתה למבקר תחושה שהזמן עמד מלכת. עיצוב הריהוט ופשטותו, לא שונו מאז שאלברט יהודה פתח את המקום, בשנת 1935. יעקב בנו ולבנה אשתו, שירשו את סוד המתכונים, המשיכו להכין ממתקים ומאפים יווניים בעזרת המתכונים המקוריים שהובאו מסלוניקי. שם, עדיין קראו למרנג נשיקות או ביזאס, בצק המילפיי נקרא פ'ילו והדקואז – מרוג'ינוס, עוגיות מקצפת עם שקדים טחונים.
יעקב היה מזליף את הקצף לעוגיות הבזיאס לתבניות ענק, וכשהן יוצאו מהתנור, לבנה הייתה מצמידה כל זוג נשיקות בקצפת ומסדרת בעשרות קופסאות קרטון.
על הדלפק ניתן היה למצוא את ה"במביריו" – ריבועי ממתק חבושים (שמזכיר בצורתו לדר) לצד צנצנת עם "דרז'ה", סוכריות שקדים שמגישים בחתונות ובשמחות בשקיות תחרה זעירות. דלי גדול שהכיל שארופי, ממתק לבן עשוי מסוכר, שיעקב היה נועץ בו מרית ששימשה להוצאת נתחים מהממתק לבקשת הלקוח.
כחודש לפני פסח היו הלקוחות רושמים הזמנות למרוג'ינוס – עוגיות השקדים המפורסמות של קונדיטוריה אלברט. את העוגיות הכינו משקדים טריים, שקולפו אחד-אחד, ונטחנו לאבקת שקדים דקה באבני הריחיים של יעקב. אותם שקדים קלופים שמשו גם להכנת מרציפן בטעם מדהים.
נוסף לדברי המתיקה, ניתן היה למצוא במקום מאפים מתוקים ומלוחים כגון: באקלבה, קדאיף ועוגת סולת "שמלי". היו שם גם בורקאס ובורקיטאס במילויים שונים, כמו חצילים, גבינה ותרד.
יעקב יהודה, איש חביב, תמיד היה מוכן להציע לבאי ממלכתו הקסומה, טעימות ממעשי ידיו. למרבה הצער, פיסת גן עדן זו נעלמה מהעולם – יהודה ולבנה פרשו מעבודתם. הדורות הצעירים של משפחת יהודה, אינם מוצאים עניין בהמשך המורשת שהנחיל להם סבם. חבל מאד!
