המטבח שלי מגוון, יש בו מטעמי מזרח ומערב.
אולם, בחגים אני עדיין נאמנה למטבחה של אמי, אידה ברוך ז"ל, ילידת סלוניקי שביוון. וזאת, מתוך געגוע, וגם מתוך רצון להטמיע בדור הצעיר את טעמיי מורשתי.
בראש השנה יעלו על שולחני:
SALATA DE PANJA (סלט סלק),
KEFTIKAS DE PRASA (קציצות פרסה),
ו־APYO (אפיו, תבשיל שורש סלרי וגזר).
בט"ו בשבט, לצד הפירות היבשים, יוגש גם ASHURE (קינוח חיטה מבושלת עם פירות יבשים וקינמון).
בפסח – יקשטו את השולחן PASTELIKOS DE MASA (גליליות מצה), אפיו, MASA EN KALD0 (שבבי מצה במרק צח) ועוד.
ובחג השבועות – SOTLACH (סוטלאץ') המעדן עשוי מאורז וחלב מעוטר בקינמון, הקינוח המאפיין את החג.
וכמובן, לא נפקד מקומם של המתוקים המוגשים בחגים כמו גם בשבתות ובשמחות –כמו: MASAPAN (מרציפן), KOMPOSTO (ליפתן), בקלבה ועוד…,.
את סוד הכנתם של מטעמים אלה, גילתה לי אימי בנעורי, במטבחה הקט.
מכיוון שאני סבורה שאפשר ללמוד על ההיסטוריה המשפחתית מהזוויות הקולינריות, הרגשתי חובה ללקט את מתכוניה של אמא, לאגד אותם בספרון מיוחד שנקרא: "עיני אעצום והריני אתכם" בצרוף סיפור חייהם המיוחד של הורי ז"ל, שנולדו בסלוניקי ועלו לישראל לפני השואה, ותיאור תהליך השתלבותם בארץ.
רעיון נוסף שהגיתי ויישמתי, זו "מצעית", מפה קטנה עשויה פלסטיק, ובה מוטבעות תמונות של מנות אוכל ממטבחי הספניולי, כולל שמות המנות בשפת הלאדינו. מפיות אלה מניחים מתחת לצלחתו של כל סועד.
ניסיונותיי הבלתי נלאים ללמד את נכדיי, בנוסף על שירים ופתגמים בלאדינו, גם את רזי המטבח המופלא שלנו, נענים בחיוב ובהתלהבות, יש שכר למאמציי ואני תקווה שתהליך זה הוא חולייה נוספת בשרשרת המסירה של מורשת תרבותית וקולינרית שמוצאה מגלות ספרד.
