בעלי אמנון ואני (אליס) בתקופת החיזורים.... בשנות החמישים - של המאה הקודמת. | אליס אלפסי | דגים מבושלים עם זיתים של אליס
בעלי אמנון ואני (אליס) בתקופת החיזורים.... בשנות החמישים - של המאה הקודמת. | אליס אלפסי | דגים מבושלים עם זיתים של אליס
סיפור

זכרונות הטעם ממרוקו

אליס אלפסי, נולדה בראבט שבמרוקו ועלתה ארצה בגיל צעיר. בישראל היא החלה לבשל בעצמה את המאכלים מבית אמא אליהם היא עדיין מתגעגעת אפילו בגיל 95

ההורים שלי, זוהרה ופנחס, הם ילדי מרוקו וגם אני נולדתי במרוקו – בעיר הבירה ראבט. בילדותי, התפריט היומיומי כלל הרבה קוסקוס ודגים, היו גם לא מעט מאכלים עם תפוזים, באירועים משמחים היו גם שוחטים כבש ומתקינים ממנו כל מיני תבשילים. לחגים והמועדים היו היה את המאכלים הקבועים שלהם, למשל: מרק חרירה עשיר בקטניות לארוחה המפסקת לפני הצום של יום כיפור, מופלטות עם אינספור סוגים של ריבות מכל סוגי הפירות ומקליפות תפוז (מעשי ידי אימי) ועוגיות קטנות ויפות בצאת חג הפסח – המימונה, שבמהלכה השכנים המוסלמים היו באים להתארח, או החמין עם הבשר והקטניות שאימי הייתה מכינה כל יום שישי עבור שבת בבוקר או בצהריים. את החמין אהבתי במיוחד בגלל הריח הנהדר שהיה ממלא את הבית כל הלילה. חיכיתי תמיד לרגע שאבי היה חוזר מבית הכנסת בשבת, כי רק אחרי שחזר היינו מגישים את החמין. בדומה לחמין, במרוקו, עיקר הבישול התבצע בטאבון או על פרימוסים שפעלו באמצעות נפט ורוב התבשילים הוכנו בבישול איטי, אבל דווקא כנערה לא יצא לי לבלות עם אימי הרבה במטבח ולממוד ממנה לבשל שכן המשפחה שלנו לא הייתה רבת אמצעים ואני יצאתי כבר כנערה לעזור בפרנסת הבית ועבדתי כבייביסיטר.

כשהייתי בת 17 , בעקבות הרצאות של שליחי הסוכנות היהודית – שהחדירו בנו תחושה של ציונות וסיפרו על החיים בארץ – החלטתי לעלות לישראל. הורי לא הסכימו שאערוך את המסע לבדי, אבל כן אישרו שצטרף לאחי שמעון, שהיה כבר נשוי ואב לשלושה ילדים ובחר גם הוא לעלות וכך יצאנו ארצה בשנת 1955 ועלינו על אוניה בשם Jerusalem ההפלגה נמשכה שבוע ימים והייתה לא נעימה – גלי הים גרמו לספינה להתנועע בחוזקה והרבה מהנוסעים סבלו מהקאות.

בערב הראשון בישראל הובאנו לצפת, ושם שיכנו אותנו בצריף ששימש לחלוקת נפט שהיה ספוג כולו בריח הבלתי נסבל של הנפט. למרות הריח הקשה ההרגשה היתה טובה כי הגענו לארץ ישראל. כעבור שבוע ימים, מכר של המשפחה ששמו יעקב, הגיע עם משאית, העמיס אותנו ואת כל הציוד שהבאנו ארצה ממרוקו ולקח אותנו לירושלים.

לימים אחי מכר את הציוד שהבאנו ורכש דירת חדר בשכונת מוסררה שבירושלים. בחדר זה התגוררנו 6 נפשות וכך עד שנישאתי לאמנון (אותו הכרתי במרסיי) ועברתי לגור בשכונת תלפיות שבירושלים. קצת אחר כך, – כשנתיים אחרי שהגענו ארצה, ההורים שלי עלו גם הם לישראל. אני כבר הייתי אישה נשואה, והייתי צריכה ללמוד לבשל -למדתי מהשכנות שהיו מכל מני עדות ובעיקר מהשכנות שעלו ממרוקו כי הייתה לי שפה משותפת איתן והן הכירו את הטעמים שעליהם גדלתי.

עד היום יש לי חוברת מתכונים מכל הסוגים שאספתי מהשכנות ובמהלך החיים – כי תמיד שאהבתי משהו רציתי לדעת להכין אותו. אני נהנית בעיקר מאפייה ומכינה עדיין עוגיות מרוקאיות מכל הסוגים לאירועים של המשפחה.
התבשיל שבתמונה, היה התבשיל שבחרתי להיזכר בו ולהביא את המתכון שלו – זה תבשיל קליל של דגים עם זיתים שלמדתי להכין מחבר של המשפחה שהגיע ממרוקו, אותו אני זוכרת כמאכל הדגל של החג הראשון של סוכות. לימים הבנתי שהמאכל הזה הוא חגיגה גם של המסיק שנערך במרוקו בסמיכות לסוכות ובמהלכו יש שמן זית חדש והרבה זיתים.

זכרונות הטעם ממרוקו
התבשיל שנבחר. תבשיל דגים בסגנון מרוקאי – והרי המוצר המוגמר ! כשהוא מקושט בפרוסות לימון וזיתים. | אליס אלפסי | דגים מבושלים עם זיתים של אליס
זכרונות הטעם ממרוקו
אליס ורות אדר שסייעה לה להוסיף את המתכון והסיפור למאגר FOODISH, מבשלות יחד את הזכרונות ממרוקו

הסיפור נאסף ותועד מפי אליס אלפסי בת ה־94 בעזרת רות אדר, מתנדבת של 'באים לטוב' – מערך ההתנדבות של אזרחים ותיקים, ובמסגרת פרויקט סיפורים מהמטבח

תגובות
תודה,
התגובה שלך תתפרסם בקרוב (בכפוף לאישור המערכת).
*שמנו לב שחסרים כמה פרטים קטנים להשלמת הפרופיל שלך ב־FOODISH, אפשר להוסיף אותם בקלות בעמוד המשתמש שלך.