ריח בצל מטוגן מחזיר אותי עשרות שנים לאחור, לבישוליה של אמא, ומציף בי את הגעגועים אליה ואל מאכליה.
אי אפשר להתעלם מריח של בצל מטוגן המתפשט בבית וממשיך להתפשט אל המרפסת אל השכנים ואל הרחוב. ריח בצל מטוגן הוא זיכרון ילדות חזק המזוהה אצלי עם 'בית' ועם 'אוכל מסורתי' – זיכרון המלווה אותי עד היום.
בצל היה מרכיב מאוד דומיננטי בבישוליה של אמי ושימש גם כתבלין. עד היום אני אוהב את טעם הבצל המטוגן שאיבד את חריפותו והפך לשחקן משנה מתקתק, שמשתלב היטב עם קרפלעך ממולאים בבשר טחון, עם כבדי עוף חרוכים או עם ערימת הפירה שבלי בצל מטוגן זה לא פירה.
עד היום פי מתמלא ריר כשאני רק נזכר בסלט הביצים עם הבצל המטוגן – סלט שאי אפשר היה להפסיק לאכול ממנו. ואפילו הגעגוע לסתם פרוסת לחם שחור (אחיד), טרי וחם ישר מהמאפייה, מרוח בחמאה כשמעליה שכבת בצל מטוגן על גבול השרוף.
הכותרת מתוך השיר "פזמון הבצל", מילים ולחן אמיתי נאמן: